מלחמת כיפור עולמית

ד"ר עזריאל קרליבך ז"ל, עורך מעריב לשעבר, חזה זאת כבר ביום 7 באוקטובר, שנת 1955, במאמר שכתב בעיתונו:

• "אמת פשוטה וברורה זו היא, כי בין עולם האיסלאם לעולם המערב והתרבות אין אף מילה משותפת אחת, ולא הייתה ולא תהיה ולא תוכל להיות כל הבנה. הכוונה בכך איננה לדת, שכן כל דת יכולה להיות טובה או רעה, לפי מה שיגשימו או יזניחו מאמיניה את עקרונותיה המוסריים. הכוונה להשפעת האיסלאם על החיים החברתיים והסוציאליים, על תחושת העולם ועל היחסים עם שאר בני האדם...
  אנחנו עשינו - ומוסיפים לעשות שטות לא תסולח, אם גם אנחנו מסייעים לעולם לצייר לפניו ערבים שאינם קיימים כלל ושהם פרי דִמיון משאלותינו. ואנחנו מוסיפים חטא על פשע כשאנחנו מסלפים את התמונה ומצמצמים את הוויכוח לסכסוך גבולות בין ישראל לבין שכנותיה...
  מעל לכל - אין זה תואם את המציאות. לא עניין הגבולות הוא מקור הסכסוך, אלא הפסיכולוגיה האיסלאמית. אילו היו שכנינו אנשי מערב, אילו היו פרוטסטנטים - היינו מזמן חיים לידם בשלום כדרך הנורבגים והשבדים. או אילו היו אפילו קתולים - היו יחסינו מסתדרים כדרך שהסתדרו צרפתים ואנגלים בקנדה, ואף מדינות דרום אמריקה רבות בינן לבין עצמן.
  ואילו כאן אנחנו מנסים מזה חמישים שנה בכל הדרכים האפשריות להגיע לידי הסדר שהוא, ומעולם לא הופיע באופק אף כצל תקווה - משמע הדבר אינו נעוץ במעשים ובעובדות ובפחדים. הוא נעוץ אך ורק בכך שהערבים הם בני האיסלאם. ואיתו, כתפישת עולם, אי-אפשר להידבר. לא חשוב כלל מי, לא חשוב כלל על מה, עם איסלאם לא חיים בשכנות של שלום... זהו יסוד טעותנו, ולעניות דעתי - סוד בדידותנו וכישלונותינו".

בקיץ 1993 התריע סמואל הנטינגטון, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת הרווארד, על פרוץ מלחמת תרבות עולמית במאמרו "התנגשות הציוויליזציות" שפורסם בכתב העת "פוריין אפיירס" (תרגום לעברית של המאמר הופיע בכתב העת "תכלת"). במאמר חזה הנטינגטון את העתיד הצפוי לעולם לאחר מפלת המשטר הקומוניסטי של ברית המועצות. הוא טען כי מתחיל אכן עידן חדש, אך לא עידן של שלום ושגשוג כפי שטענו אז, אלא של התנגשות ומלחמה בין "ציוויליזציות" על בסיס תרבותי. הוא גרס כי העולם יתארגן על בסיס שבעה-שמונה גושים תרבותיים, כאשר הגוש המערבי ייאלץ להתעמת עם גוש איסלאמי-קונפוציאני-לטינו-אמריקני-היספאני-הינדי-סלאבי-אורתודוקסי. הנטינגטון צפה כי היחסים בין שני הגושים הללו (שתי ה"ציוויליזציות", בלשונו של הנטינגטון) יתאפיינו ביריבות ועימות. קו העימות החריף ביותר יהיה בין הציוויליזציה האיסלאמית לציוויליזציה המערבית.

בשנת 2002, מבלי שקראתי את מה שכתבו קרליבך והנטינגטון, כתבתי מאמר בו חזיתי שתוך זמן קצר תפרוץ מלחמת עולם בין שתי תרבויות. האחת - גוש תרבויות דרום-מזרח העולם (למעט אוסטרליה) נגד גוש המדינות בצפון-מערב העולם (כולל אוסטרליה). טענתי אז, לפני עשר שנים בדיוק, כי אין מנוס מההכרה שהניאו-קומוניזם (במסווה "סוציאל-דמוקרטי" המזכיר את המסווה הנאציונאל-סוציאליסטי של היטלר) מנסה לקום מחדש לאחר שהתברר שהקומוניזם והסוציאליזם פשטו את הרגל כליל, לפחות בדמוקרטיות המערביות, ובייאושו הוא איננו בוחל באמצעים עד כדי שיתוף פעולה סמוי עם הטרור הבינלאומי הקומוניסטי-איסלאמי. כללית ניתן לקבוע שלא רק המלחמה הנוכחית, אלא גם כל המלחמות לאורך כל ההיסטוריה פרצו כתוצאה מאימת ההשתלטות של תרבות אחת על אחרת והאיום לחיסולה של תרבות זו, ו/או מאבקי כוח של קואליציה אחת שכללה תרבויות קרובות ברוחן זו לזו מול קואליציה שנייה כזו. המלחמות בעת העתיקה (כגון - אשור-בבל, בבל-פרס, פרס-יוון, יוון-רומא, רומא-שבטים הגרמניים) - פרצו כולן בעיקר עקב מאבק ההישרדות של תרבות דועכת מול תרבות חדשה שזרחה. גם מלחמת העולם הראשונה הייתה בעיקרה מלחמת תרבות טוטליטארית-מונרכיסטית שהתמודדה מול תרבות ליברלית-דמוקרטית. כך גם אפשר לראות את מלחמת העולם השנייה: קואליציה של תרבויות פשיסטיות טוטליטאריות סגורות (גרמניה, יפן, איטליה, וגם רוסיה שכרתה ברית עם הנאצים בתחילת המלחמה עד שהותקפה על ידם בשנת 1941 ונאלצה לפיכך לקיים שיתוף פעולה זמני עם הדמוקרטיות המערביות). קואליציה טוטליטארית זו פתחה במלחמת חורמה בתרבויות הדמוקרטיות הפתוחות (אמריקה הצפונית, אירופה, אוסטרליה).

בניגוד למה שמקובל לחשוב, גם היום לא מדובר רק במלחמת איסלאם דתית פונדמנטליסטית מול ארה"ב. האיסלאם מהווה רק אלמנט אחד, אם כי משמעותי ביותר באיכותו וכמותו, בצד דתות ותרבויות נוספות ב"דרומזרח", אשר לא מכבר הצטרף אליו גם השמאל הבינלאומי. אני מעריך שבראש הגוש הזה עומדת סין, ואולי גם רוסיה ויפן. למרות המחלוקות הטריטוריאליות שביניהן, הן שותפות למלחמת התרבות של סין והאיסלאם. ישראל נתפשת (בצדק) בעיני "דרומזרח" בכלל ומדינות ערב בפרט כחוד החנית של תרבות "צפומערב" המאיימת להקים ראש גשר לקראת ההשתלטות על תרבויות "דרומזרח". ארצות "דרומזרח" מאופיינות בתרבות שמרנית, טוטליטארית וסגורה, המעניקה קדימות לחיי הרוח על פני הנאות החומר, מטפחת בקנאות את ערכי התא המשפחתי ואת המורשת הלאומית ושומרת על איסורים חברתיים נוקשים. מדינות אלה התברכו בתרבות מפוארת עתיקה שהפכה היום לבעלת תדמית נחותה (בעיניהם ו/או בעיני הצפון-מערביים). חלק ניכר מאוכלוסיית "דרומזרח" סובל מרמת חיים וחינוך ירודה ולקויה, עד כדי רעב ממש. הכלכלה והטכנולוגיה שלהם תלויות ונשענות בדרך כלל על אלה של האזור הצפון-מערבי. האזור הצפון-מערבי (להלן: "צפומערב") כולל בגדול את מדינות צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה. כאן מדובר במדינות בעלות תרבות פתוחה, דמוקרטית ומתקדמת, חדשה יחסית (החלה בדרך כלל מהמאה הרביעית לספירה ואילך), שבהן החופש האישי והחברתי, ההנאות החומריות ורדיפת העושר גוברים על ערכי הרוח והתא המשפחתי. התרבות, הכלכלה והטכנולוגיה ב"צפומערב" נחשבות לעדיפות ועליונות על פני אלה שב"דרומזרח" ובעטיין נהנים רוב תושבי "צפומערב" מרמת חיים וחינוך גבוהה. מזה שנים רבות שרוי הגוש ה"דרומזרחי" בתחושה כללית של נחיתות, שבחלקה מוצדקת בהחלט, יחד עם פחד עמוק למראה התרבות ה"צפומערבית" הפולשת בהדרגה לאוכלוסיות "דרומזרח", כובשת יותר ויותר בעיקר את הדור הצעיר, עקב הפיתויים וההנאות החומריות שהיא מציעה. ברור שמגמה זו יוצרת סחף, כדור שלג ואיום שבטווח הארוך עלול להיווצר חיסול כללי של התרבויות העתיקות ב"דרומזרח".

רוב מדינות "צפומערב" (וממשל אובמה דהיום) ביקרו קשות את המדיניות התקיפה שגילו ארה"ב ובריטניה מול ציר הרשע ה"דרומזרחי" והן מתנגדות למִתקפת מנע צבאית כוללת מולו, מה שעלול לגרום בסופו של דבר למלחמת עולם שלישית שתפיל לא רק מיליוני קורבנות, כפי שקרה לפני ובזמן מלחמות העולם השנייה, אלא אולי אף מיליארדים. הימנעות "צפומערב" ממלחמת מנע מול מתקפת דרומזרח, תתפרש בדיוק כמו כניעת המדינות הדמוקרטיות לדרישות הציר הפשיסטי-טוטליטארי ערב המלחמה הכוללת הקודמת ותעודד את דרומזרח לפתוח במלחמת עולם שלישית. האפשרות ששוב אנו עומדים היום בפני מלחמת עולם שתפיל מיליארדי קורבנות נראית כתסריט נורא מדי, ממש בלתי אפשרי. אבל חייבים לזכור ואסור לשכוח שגם באותה תקופה, ערב מלחמת העולם השנייה, חשבו כולם במדינות הדמוקרטיות, כולל המנהיגות הציונית, שתסריט כזה, אותו ניבא רק מנהיג ציוני אחד - זאב ז'בוטינסקי - הוא בלתי אפשרי. שהוא נורא מדי. זו הייתה האווירה הכללית כשחזר ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין, מנפנף בהסכם השלום שחתם במינכן עם היטלר ומסר את צ'כוסלובקיה בידיו, וקרא בקול גדול: "הבאתי שלום לדור שלם". כידוע, "הסכם השלום" ההוא גרם למיליוני קורבנות בכל העולם בחמש השנים שלאחר מכן, ולשואה איומה בה הושמד שליש מהעם היהודי.

האם למד העולם לקח מהניסיון הנורא ההוא? האם כתוצאה מהניסיון ההוא יש סיכוי שיובטח קיומם של ששת מיליוני היהודים במדינת ישראל? האם מנהיגי ישראל הטמיעו את הלקח הזה? לא נותר אלא לקוות שהמנהיגים בישראל ובעולם הצפון-מערבי הדמוקרטי החופשי הנאור למדו לקח ממה שקרה אז וממה שקורה עתה, יבינו שגם הפעם מדובר באיום על העולם הדמוקרטי החופשי הצפון-מערבי כולו וינחיתו מכת מנע שתמנע את האיום אחת ולתמיד, במקום להשתעשע ב"מהלכים דיפלומטיים" ובוועידות "שלום" חסרות טעם וערך נוסח הסכם מינכן הזכור לדיראון, שרק מעודדים את הטרור והתוקפנות. אנו מצויים היום ערב יום כיפור, המחייב חשבון נפש נוקב. נקווה שנשכיל לעשותו.