הרפורמים החדשים

לאן עומדים להוביל את היהדות אנשי הארגון הרפורמיסטי "צוהר" אם וכאשר אנשיהם כדוד סתיו, יובל שרלו וחבריהם "יפסקו הלכות" וידרשו ב"דברי תורה" הזויים מליבותיהם, למדתי השבוע - בין כסה לעשור, מזעקת כאב של אב דתי מבירת ניו-זילנד, אוקלנד. מאז הקמת תנועת ה"מזרחי" עניין המצוות והידורן - כבסיס ליראת חטא ושמים, לא היו עיקר התכלית של תנועה זו. הברית עם הציונים הפוקרים, כיבוש ארץ ישראל ולימים ההתנחלויות והמלחמות היו עיקר ההשקפה של אותן "כיפות סרוגות", שבתורה הקדושה השתמשו רק כדי לתרץ את לאומניותם, וככאלה הם מוותרים מדור לדור על יותר ויותר עיקרי יהדות והלכות לשם אותה "ברית היסטורית" עם הפוקרים, וכיום עם הנוכרים הסלאבים ובעתיד אולי - רחמנא לצלן , עם העובדים הזרים מבולגריה, רומניה והפיליפינים. זו דרך הרפורמה היורדת מבית אל.

הכל הותר מותר

התהליך הזה התאפיין כבר שנים רבות ב"פסיקות" משונות של עמי ארצות על הסכמה ל"רבות" (נשים "רבניות"), ויתור בענייני טהרת המשפחה, כשרות ירודה עד כדי טרפות ונבלות ממש וכמובן קבלת "גרי החלומות" הסלאבים, ובעיקר אלה מהצבא. פה ושם היו אי אלה ריאקציות "חרד"ליות" אך הן הושתקו ע"י אלה שמזמן קידשו את האדמה והמלחמה כמטרה ואילו את התורה הפכו לאמצעי. אלה הם גם אלה שתמיד יעמדו לצד החילוני נגד הדת ונגד החרדים - גם כש"החילונים" שלצידם הם בכלל נוכרים ערלים. אצל ה"דתיים" הלאומנים הכל הותר ומותר כי הגאולה כבר הגיעה וגם כשהחילונים יורקים עליהם הם טוענים כי "ירד גשם". כשקמה תנועת ה"מזרחי" טענו גדולי ישראל כי לבסוף הם ימצאו עצמם בחיק הרפורמה. ביטול שמירת השמיטה, ה"ליברליות" שלהם בחיי המשפחה, ההקלות בכשרות ועוד המחישו את הצדק שבחשש גדולי ישראל. הלאומנים ה"דתיים" צפצפו כמו קטר דוהר כי לעבר הרפורמה הם דוהרים. ההקלות בשמירת השבת עד כדי הרמת טלפון בשבת רק האיצו את התהליך. אבל הזעקה מאוקלנד הרחוקה המחישה לי כי הללו חובקים את הרפורמים גם בחילול שבת.

מחללים גם את השבת

הלכה בישראל כי שבת מחללים רק על פיקוח נפש. גם הרבנים המודרניים ביותר - באורתודוכסיה היהודית, לא יורו רשמית לאיש לנסוע בשבת או בחג לבית הכנסת משום ש"תפילה בבית הכנסת חשובה יותר משמירת שבת". אבל מסתבר שאצל שליח "בני עקיבא" הדברים שונים. זו לא הפעם הראשונה ששמעתי על "הקלות שבת" שהן למעשה חילול שבת אצל אותם "סרוגים", אצל הקליפות הסרוגות , אלה המפעילים נשקים בשבת - ולאוו דווקא בצבא, ואלה ההופכים את מרכולתם של הערבים בשבת ובחג והופכים זאת ל"מצווה מהודרת". אבל כל הזעקה מאוקלנד היה צורמני יותר ומלווה בבכי. האב - ניצול שואה מרומניה ששמר (כפי יכולתו דאז...) שבת עוד בהיותו ילד תחת השלטון הקומוניסטי בארצו דאז (רומניה), חינך בניו-זילנד הרחוקה את ביתו היחידה לשמירת תורה ומצוות ואף דחף אותה ללכת ל"פעולות" "בני עקיבא" כי האמין שזו באמת מסגרת דתית ולא רפורמית , המסגרת הדתית המרכזית שם. השבת הייתה הפנינה שבכתר עבור המשפחה. והנה השנה נפלה הבת - בגיל העשר'ה, לידיו של שליח "בני עקיבא" שם והלה התיר לבת הזו לנסוע ברכב לבית הכנסת - אף ביום הכיפורים, וכמובן בשאר החגים. הלה טען באוזנייה שמצוות "כיבוד אב ואם" אינן תופסות כאשר הרב (הוא עצמו...) מורה אחרת וכי ה"שולחן ערוך" "מיושן מדי" ו"צריך לערוך בו שינויים על-פי רוח התקופה". תוסיפו לזאת גם את הצעת העבר של ח"כ זבולון אורלב, להעביר את יום המנוחה משבת קודש ליום ראשון, ותקבלו מה בדיוק חושבים וזוממים לעשות "פוסקי ההלכה" של ה"ציונות הדתית" כדוד סתיו, יובל שרלו ואפילו שמואל אליהו (חומץ בן יין) - ההוא מבאי בית התועבה ה"פתוח" בי"ם (שהביא לשם גם את ביתו ל"חינוך חופשי"...), לכל נושא העיסוק בתורה ובמיוחד מה הם חפצים לעולל להלכה הפסוקה. הרפורמים לפחות אינם צבועים.