הלהט האידיאולוגי התיאורטי בין מחנה השלום למחנה הלאומי, יהפוך ללא קושי ללהט קואליציוני לאחר הבחירות. אמנות ניסוח "קווי יסוד" גמישים פותר את כל הבעיות של מצעים מפלגתיים נוקשים ומנוגדים.
פוליטיקה אחרת יש לנו עם חזק וארץ נהדרת הזקוקים לפוליטיקה אחרת. פוליטיקה שמשמעותה מיצוי פשרות הכרחיות ואפשריות בנסיבות משתנות, ולא מיצוי אידיאולוגיות טהורות ודמיוניות, אך בלתי אפשריות, במציאות הכלכלית והפוליטית של דמוקרטיה הבנויה על קואליציות.
פוליטיקה שמשמעותה אחדות פנימית, עוצמה צבאית, תבונה מדינית, יציבות שלטונית, ולא מריבה מפלגתית שגרתית הרסנית שתפגע בחוסן הלאומי של יכולת העמידה מול איומי החזית המוסלמית הקיצונית.
קפיטליזם? סוציאליזם? כל צד משני צידי התהום האידיאולוגית הפעורה כביכול בין ימין לשמאל, בנושאי כלכלה, חברה ושלום, לא יוכל להביא למימוש מלא, ואפילו לא חלקי משמעותי את משנתו, תורתו ואמונתו.
במקום לקיים ויכוחי סרק על קפיטליזם וסוציאליזם, עדיף להסכים על נוסח האומר: קפיטליזם מתוקן והומני, ולא סוציאליזם מיושן ווירטואלי. כשם שבימין הלאומי יש גם שמאל חברתי, כך גם בשמאל החברתי יש מחנה לאומי. ראוי סוף סוף להתנתק מחשיבה דוגמטית.
ביטחון ושלום במקום להמשיך את כל הויכוחים העקרים על תוכניות ויוזמות שלום, ראוי להסיק מסקנות ריאליות ולא אידיאולוגיות מכל מה שקרה לנו אחרי כל השיחות, ההסכמות, הנסיגות, הויתורים וההסכמים מאז אוסלו, דרך קמפ דיוויד, ההינתקות, ועד אנאפוליס. כל אלה בתוכינו שמאשימים רק את ישראל במצב, ותובעים כל הזמן להפיק רעיונות "ויוזמות מדיניות" מתכוונים שישראל תיסוג לקווי 67' ולא מצפים "לרעיונות חדשים".
צריך להאמין לפלשתינים. הם תובעים "צדק" ולא פשרה, מדינה וקץ הסכסוך ושאר התביעות. "צדק פלשתיני" משמעותו נסיגה ישראלית מפלשתין השלמה ללא אף יהודי בתוכה. הם לא מוכנים לקבל את הנוסחה: פשרה טריטוריאלית ולא נסיגה טוטאלית.
אידיאולוגיה אינה מחסום למדיניות ריאלית תפיסות אידיאולוגיות מנוגדות אינן מכשול אמיתי לשם יישום מדיניות הכרחית של ביצוע רפורמות בכל תחומי החיים ובבלימת השחיתות והעושר מנקר העיניים והעוני הזועק לשמיים.
גם השמאל וגם הימין הציוני מסתיגים מסיסמאות הימין והשמאל הקיצוני: ביטחון OUT. רווחה IN. תחי פלשתין. צריך לשנות את "השיטה". דרושה מהפיכה. ארץ ישראל השלמה מהירדן ועד לים. מדינת הלכה. חוקי התורה גוברים על חוקי המדינה.
ימין ושמאל בין חול וחול רוב התומכים הנאמנים והנבונים, גם של הימין וגם של השמאל, התנתקו מהחשיבה הדוגמטית והנאיבית, לפיה כל מה שמוגדר "ימין" הוא כביכול תמיד אסון, כשלון וריקבון. ואילו כל מה שמוגדר ב"שמאל" הוא תמיד כביכול חזון, פתרון ונכון.
האמת היא שבין ימין ושמאל יש הרבה סיסמאות של חול וחול לשם השגת הקול והשלטון, ובהמשך להתכחש לכל, כי מה שמחייבת האחריות הממשלתית, שונה ממה שמחייבת האחריות המפלגתית. נאמר כבר בצדק: "מה שרואים משם לא רואים מכאן".
כולם השתנו אך בפומבי לא הודו הימין הפסיק להאמין ולשיר: "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן". הימין הצהיר על הסכמתו לשתי מדינות לשני עמים. השמאל הפסיק להפגין ב-1 במאי, לשיר האינטרנציונל, ולהאמין באחוות עמים.
הימין הקיצוני תוקף את
נתניהו על התנהלותו כלפי המתנחלים והרבנים. השמאל הקיצוני תוקף את יחימוביץ, בגלל שאינה מצטרפת להפגנות "
שלום עכשיו", "ליוזמות השלום", ו"לתרבות השנאה" נגד הדתיים והמתנחלים.
כל הקוראים את התחזית הפוליטית שלי במאמר זה ב-2012 מוזמנים לפגישה אינטרנטית לאחר הבחירות כדי להיווכח אם צדקתי או טעיתי.
