העבריינית שמטיפה מוסר

22 עמודים ו-8,690 מילים - זהו אורך ההחלטה בסיומה אישרה (יום ה', 27.9.12) ורדה אלשיך את ההסדר עם מחזיקי האג"ח של חברת דלק נדל"ן. מספר פסקי הדין המוזכרים בהחלטה: אחד. מספר סעיפי החוק המוזכרים בהחלטה: אפס. אז מה עשתה אלשיך על פני 22 עמודים? בעיקר הטיפה מוסר. ההחלטה הזו של אלשיך היא המשך ישיר להתנהלותה בתיקים רבים אחרים, וכבר עמדנו פה על כך יותר מפעם אחת, אבל לא נתעייף מלחזור ולומר: אלשיך חורגת מסמכותה, היא חורגת מתפקידה, והיא השופט האחרון בישראל שיכול להטיף מוסר לאחרים. תפקידו של שופט הוא אחד ויחיד: להכריע במחלוקות על-פי החוק והצדק. רק במקרים נדירים - בעיקר בסוגיות עקרוניות המגיעות לפתחו של בית המשפט העליון - יש מקום לכלול בפסקי הדין אמירות החורגות מעולם המשפט. ודאי שאין לכך כל מקום בהחלטה אזרחית של בית משפט מחוזי, ועל אחת כמה וכמה שאין לכך כל מקום בהחלטה שכל עניינה האם לאשר או לא לאשר מהלך עסקי. אם אלשיך סבורה שיצחק תשובה פעל שלא כשורה - תיכבד ותמתין עד פרישתה ואז תכתוב מאמר מלומד לכתב עת מקצועי. אסור לה, שוב: אסור לה, להביע את הדעה הזו בפסק דין שאינו עוסק בהתנהגותו של תשובה. אלשיך צריכה הייתה להכריע בדיוק בשאלה אחת: האם ההסדר שאושר בידי מחזיקי האג"ח עומד בכללים הדרושים לאישורו בידי בית המשפט. היא אינה צד למהלך, היא אינה יכולה לומר כיצד לדעתה צריך היה ההסדר להיראות, היא אינה יכולה לומר כיצד לדעתה היה צריך לנהוג תשובה, היא אינה יכולה לומר כיצד לדעתה היו צריכים מחזיקי האג"ח לנהוג. יש לה בדיוק תפקיד אחד: לאשר או לדחות את ההסדר. מובן שהחלטה כזו צריכה להיות מנומקת, אך התייחסות לכך שתשובה נמנה על האלפיון העליון (וזו רק דוגמה מתוך שלל ההתבטאויות המיותרות של אלשיך בהחלטה זו) אינה נדרשת כלל לצורך ההחלטה. זו התייחסות פופוליסטית, שכל מטרתה להביע דעה אישית ולקבל קצת כותרות חיוביות. איך אני יודע את זה? מקריאת הרבה החלטות של אלשיך, בהן נהגה בצורה דומה, ומקריאת הרבה החלטות של שופטים אחרים באותם עניינים, אשר התמקדו בנושאים שלפניהם ולא ניצלו אותן כדי לחרוג מתפקידם. אלשיך מזכירה לי את שאמר בנו של הנשיא תאודור רוזוולט על אביו: "בכל אירוע הוא רצה להיות במרכז. בחתונה הוא רצה שיחשבו שהוא החתן, בהלוויה הוא רצה שיחשבו שהוא הגופה". לעיתים קרובות נדמה, שמה שמעניין את אלשיך באמת הוא לקבל עוד כותרת, ולשם כך היא עשויה למשוך דיונים ולשם כך היא כותבת את מה שהיא יודעת שיתפוס כותרות. ההחלטה מהיום היא דוגמה מובהקת להתנהגות הפסולה הזאת. כאשר נתפסה אלשיך בקלקלתה, בביצוע שורה של עבירות פליליות בפרשת הפרוטוקול המזויף, היא טענה שבמשך 210 ימים התקשורת שפכה את דמה. אבל מה שכבודה שכחה הוא, שזה נבע מהפרופיל התקשורתי המוגזם עד לזרא שהיא יצרה לעצמה באמצעות החלטות כמו הנוכחית. ומה שכבודה לא הפנימה, זה שהיא ממש לא המודל להתנהגות אתית ומוסרית. את הטענות, דרך אגב, מוצע לשלוח למי שאיפשרו לאלשיך להמשיך בתפקידה כאילו כלום לא קרה: אשר גרוניס ויעקב נאמן. הדבר החמור מכל הוא, שכמעט כל החברות הגדולות בישראל הן במידה זו או אחרת בנות ערובה בידיה של אלשיך, בשל שליטתה הכמעט מוחלטת על תחום הפירוקים והכינוסים בבית המשפט העיקרי של המשק הישראלי. קרוב לוודאי שכל איש עסקים שייקלע לבעיה דומה לזו של תשובה, יחשוב פעמיים ושלוש לפני שיקבל החלטות, ואפילו החלטות נכונות, מחשש שהוא יהיה הקורבן הבא ללשונה משולחת הרסן של אלשיך. ורדה אלשיך היא רעה חולה למערכת המשפט הישראלית ולעולם העסקים הישראלי. היא דוגמה מובהקת לשכרון כוח של שופט שחצן הבטוח שכל החוכמה מצויה בידיו, שאינו מפחד מאיש, ואשר אפילו החוק לא עושה עליו יותר מדי רושם. ורדה אלשיך חייבת ללכת הביתה.