להוותי שבתי וקראתי את
מעריב של סוף השבוע החולף, קריאה סלקטיבית אני חייב להודות על האמת. חלק מהחומר אינו מעניין אותי, ובנושאים נוספים, לא שווה להשקיע זמן יקר. ובכל זאת, העיתון הופיע אחרי נאומו של ראש הממשלה באו"ם, ביום ה' בערב המוקדם לפי שעוננו. ישראל מתמודדת עם האיום האירני, חשבתי לעצמי, וראש הממשלה פועל ככל יכולתו לעצור איום זה, לצמצמו ולדחותו ככל האפשר. מאמציו אלה נעשים במסגרת ה"עולם המינכני" שבו אנו חיים, ושבו ממשיכות לתפקד, כמעט באותו אופן כבעבר, רבות מהמדינות שאיפשרו את עליית הנאציזם באירופה של שנות השלושים.
גם אז וגם כיום השיטה היא אותה שיטה - עצימת עיניים, שקרים, העדפת אינטרסים צרים על ראיית התמונה הגדולה והמאיימת, דיסאינפורמציה, ותעמולת-כזב, ומעל לכל תקשורת מניפולטיבית וחסרת אחריות - כל ערוץ והגורו התורן או בקבוע שלו, כל ערוץ והאינטרסים הפרטניים שאותם בחר לשרת.
משחק עיתונאי קטנוני ובמעריב זה, שנולד מיד לאחר הבסת גרמניה הנאצית, לאחר כ-50 מיליון הרוגים במלחמת העולם השניה ובכללם שליש מהעם היהודי, גם במעריב זה מתנהל אותו משחק עיתונאי קטנוני, צבוע, אישי ומניפולטיבי. ובמקום להתיצב כאיש אחד מאחורי ראש הממשלה ולהפגין קבל עולם תמיכה ונחישות בכל מהלך שעליו תחליט מהממשלה הנבחרת בישראל במטרה להשיג את היעד הלאומי של עצירת התוכנית האירנית או פגיעה קשה בה, עוסק העיתון בחשבונות קטנוניים.
עיתונאי בכיר אחד (
בן כספית) מסביר לנו שאמנם ראש הממשלה הציב "קו אדום", אבל לא צריך להתיחס אליו ברצינות, משום שאחריו יבוא קו אדום נוסף, ועוד אחד ועוד אחד. ובעצם ישראל לא רצינית משום שבראשה עומד נתניהו, ואת נתניהו כספית שונא בכל מאודו. אז מה חשוב אינטרס לאומי אם אפשר לדקור את ראש הממשלה ולקעקע את תדמיתו עוד קצת? עוד מעט ישתחרר אולמרט - שוב בסיוע מניפולציות משפטיות ותקשוריותיות - מעוד כמה מהתיקים התלויים ועומדים מולו, ואם יפחידו מספיק את הפרקליטות, וישסו מספיק את בית המשפט, הוא יצא גדול, ואז יחזור לחיים הפוליטיים ואז תהיה עדנה לתומכיו ואז ילמדו מחדש את ביבי פרק בהלכות פוליטיקה מלוכלכת. זה לאין ערוך חשוב יותר מהסוגיה האירנית... אז מה בעצם אני אומר? בן כספית עם כל נסיונו העיתונאי עתיר הימים והאירועים אינו מבין שקן אדום אינו מצווה מהתורה, ומי שקובע קו אדום אחד על סמך המידע של היום, רשאי להזיזו קדימה או לאחור לשיהיה בידיו מידע עדכני אחר? הוא בוודאי יודע, אבל הוא גם שכח מזמן כמה מהנה, נעימה ומשכנעת יכולה להיות אמירת האמת - לפעמים, לפחות.
נתניהו שכח את מילת הקסם - מדינה פלשתינית ובטור אחר של העיתון, במרחק לא גדול מהרשימה של כספית, מציג כוכב אחר של העיתון (בן דרור ימיני) פנינה אחרת מפרי עטו. ומעניין, ימיני כותב על נושאים רבים ובכללם ציונות, אנטישמיות, שינאת זרים, איסלאם קיצוני ועוד. אבל הוא כותב גם על נושא אובססיבי מבחינתו - ישראל והפלשתינים. והאיש אינו חושש משום דבר לא גרעין אירני ולא התחמשות חיזבאללה, ולא מהלכים של החמאס לסילוק אבו מאזן ולא התערערות נמשכת של מעמדו של עבדאללה בירדן ולא "האביב הערבי" בסוריה ולא המורסי החדש במצרים - יש לו רק פחד אחד, שישראל תמנע או תמנע הקמתה של מדינה פלשתינית באיו"ש. לדידו, זהו סופה של המדינה היהודית, למרות שאין בידיו שום דרך להוכיח את נכונות התיזה שלו. "מכת הדמוגרפיה" בה לקה בילדותו ומכת "המשפטיזציה" בה לקה בבחרותו, הם היחידים המדריכים את חשיבתו, הערכת המצב שלו ויכולתו לראות תךמונה קצת יורת מורכבת מזו שלה הורגל עד אשר ארה"ב התחילה להוביל את "הסר הדמוקרטי החדש" במזרח התיכון. כל הדוגמאות של התהליכים המתרחשים באירופה ומסביבנו אינן אומרות לו דבר. האם איש כזה הוא היועץ הנכון לאסטרטגיה ישראלית לעת הזו? - תמהני.
וכאשר רה"מ מדבר באו"ם על הגרעין האירני, הדבר היחיד שיכול ימיני לתרום למאמץ הלאומי הזה הוא ביקורת על שבאותו מעמד לא אמר רה"מ פעם נוספת את מילת הקסם מדינה פלשתינית וחידוש המו"מ.
האיש החכם לכאורה הזה אינו מצליח להבין, שאם מטרת הנאום באו"ם היא עצירת תוכנית הגרעין האירנית, הפניית תשומת הלב העולמית (שגם היא רפלקס מותנה הרבה יותר מתוכנית מדינית ראלית) לבעיה הפלשתינית באותה נשימה ממש, היא יריה עצמית ברגל שלא לומר בראש. ופתאום הוא נתפס ל"מוסר כפול" ו"לדבל-טוק" וכמו כספית הוא שוכח פתאום שיש מעט מאוד מהלכים בהיסטוריה שמשנים את מהלכה באיבחה אחת, רובם משבריים ורובם מלחמתיים. כל המהלכים האחרים הם תהליכיים ונבנים נדבך על גבי נדבך. כך עשה גם הפעם ראש הממשלה, כאשר הניח על השולחן "קו אדום" ברור יותר מכל רו אדום קודם, תחם את מודע קבלת ההחלטות לתקופת שנה מוגדרת מאוד, ויצר מצב שאיש לא יוכל לומר שיראל לא הייתה גלויה וברורה. נותרת על-כנה השאלה האם תחליט ישראל לפעול אם וכאשר תגיע לקו האדום הזה, תפעל קודם, אך בצורה אחרת, או לא תפעל. אבל בדיון המהותי הזה, שגם אובמה מבין אותו הרבה יותר טוב כיום, ימיני לא עוסק כלל, וחבל.
נתניהו מתכונן לרגע האמת קצת יותר מוצלח משני אלה היה טור התגובה שכתב עפר שלח, מי שלדעתי כבר מזמן אינו מעמיק בדיוניו בסוגיות הביטחון הלאומי של ישראל. השאלה המרכזית שלו היא אם התבטאות פומבית של ראש הממשלה בשאלת הקווים האדומים אינה כובלת אותו בהכרח לפעול, ומה יקרה לתדמית ולהרתעה הישראליות אם בסופו של דבר יחליט לא לפעול. ובכן, לא דובים ולא יער. הקו האדום מייצר לראש הממשלה שלל אפשרויות פעולה, ובמקום להקטין את הגמישות הישראלית, הוא רק מגדיל אותה. הוא יכול לפעול לפני, הוא יכול לפעול אחרי והוא יכול לנהוג בשורה שלימה שלמהלכי גמביט, שיובילו אותו ולא רק אותו לעבר היעד הנדרש. מאידך, לכל מי שאינו שפוט של מתנגדי התקיפה, ועל כן דרכו להתמודד עם ה"תרשים" המפורסם של ראש הממשלה באמצעות ליגלוג או ביטול, ברור שראש הממשלה היה הפעם יותר קונקרטי ויותר ברור מאי פעם בעבר לגבי הסכנה, מהותה, המצב בו נמצאת התוכנית האירנית ובאיזה קצב אנו נעים לעבר נקודת האל-חזור.
ישראל דיברה בנושא האירני בכל הרמות בכל השופרות ובכל דרכי ההסברה. היא מחוייבת לעיניין עם התרשים של נתניהו ובלעדיו, תדמיתה תהיה תלויה במה שתעשה גל ללא התרשים וכושר ההתרעה שלה - כנ"ל. לא אלה הן הסוגיות הראשיות באיורע האחרון באו"ם. אירוע זה נתן לנתניהו הזדמנות להראות ליריבים מבית ולידידים וחצאי-ידידים בארה"ב שהוא אינו בהכרח נגד אובמה, כפי שטענו, וכי עמדתו ומהלכיו מוכתבים ע"י המציאות. לכשיגיע לרגע האמת - בעוד שבוע, חודש, רבעון או שישה חודשים - תהיה עמדתו האוביקטיבית (ובוודאי שלא זה מה שידריך יריבים וגם כמה ידידים) מוצקה יותר.
