"הכל צפוי והרשות נתונה" - וההמשך של הפסוק בפרקי אבות ג' משנה ט"ו:
"ובטוב העולם נדון, והכל לפי רוב המעשה".
מדובר באחד מעיקרי האמונה ודווקא עיקר זה מצוי בחילוקי דעות ורבות השאלות בעניינו.
אם הכל ידוע מראש, איזו רשות נתונה לו לאדם?
אומנם הפרשנות המקובלת היא שבמאקרו - הכל צפוי וידוע מראש, אך לגבי הפרט - הוא חופשי לבחור ולברור את דרכו, וכך אף שנגזר על מצרים לשאת בעונש מבלי חזרה בתשובה, בשל רוע מעלליהם בתקופת השעבוד טרם יציאת בני ישראל ממצרים, כל יחיד מבין המצרים היה חופשי להיות צדיק ולהתנגד למשטר הרשע.
אלא שאם נרחיב את המשמעות של "הכל צפוי" גם למהלכיו של היחיד, שכן הכל צפוי, אז מגיעים לכלל סתירה.
באה השפה העברית, ומרחיבה את המושג "צפוי".
לפי אבן שושן - למילה צפוי שני פירושים: האחד - "נראה מראש, גלוי" והשני - "מיועד, מזומן" (בייחוד לשלילה).
ויש פירוש נוסף, בהקשר לדברים מפרקי אבות, והוא - לפי ר' חיים מוולוז'ין:
"הכל צפוי - רוצה לומר בשעת העוון הקדוש ברוך הוא רואהו, ומכל מקום - הרשות נתונה". תחת פירוש זה, אין סתירה, כי הכל נראה ונגלה, ומצב זה אינו סותר את הרשות הנתונה, תוך דרבון לטוב, כי ה' רואה את המעשים.
לסיכום, מבחינת העברית:
צפוי - יכול להיות:
א. נחזה מראש.
ב. עלול, מיועד, מזומן.
ג. נראה, נגלה, נצפה (בהווה).
