זהו שמו של יומן אישי, שיצא לאור בשנת 1973. בהוצאת ברונפמן בתל אביב. מחברו הינו מ. בר יחזקאל. זהו יומן אישי, תיעודי היסטורי, על הצד השני של השואה, הוא הצד של הממסד היהודי בעולם החופשי, אותו צד אליו פנו קרבנות השואה, בבקשת עזרה וישועה.
ביומנו, מתאר בר יחזקאל את ניסיונותיו להשפיע על הממסד היהודי בארץ ישראל, ליזום פעולות ממשיות, להצלת יהודים, מהשמדה באירופה. היומן מתאר בפרוטרוט, אירוע אחר אירוע, כיצד הממסד היהודי בארץ ישראל, איננו מסוגל לקיים חשיבה מקצועית ורצינית, סביב שאלה של חיים ומוות, וכיצד הוא משתמט מכל פעולה משמעותית. כל זאת הוא עושה כשמטרתו העליונה היא שמירת שיווי משקל נפשי וציבורי בעזרת אשליות, והפצת סמים מרדימים באמצעות מלל אינסופי חסר משמעות, איומי סרק, תרבות בליינות והפקרות.
ממסד לאומי המסרב להכיר בעובדה, שביתו בוער, ואינו חוסך כל מאמץ להסיח דעתו מאסון הממשמש ובא.
היומן החשוב הזה, מתאר אי כושר לתפוס את עובדות האסון הקרב ובא, ומתרחש בפועל ממש, על שיתוק המחשבה - כעין שיתוק של ההכרה הקולקטיבית, אין תחושה מלוא האימה של המתרחש!. כמו-כן, הוא מתאר כיצד, כאז כן היום, אז גרמניה הנאצית ובעלות בריתה, והיום אירן הנאצית, ובעלות בריתה מצרים, סוריה, לבנון, חיזבאללה, חמאס, הרש"פ - דהיינו, מדינה גדולה העומדת ומארגנת את אויבינו וצוררינו בכל המדינות, מזעיקה את דעת הקהל בעולם נגדנו ומכריזה, כי היא תילחם בנו עד חרמה - ואנחנו עומדים ומתגודדים בינינו.
כל מחשבה מסודרת, כל תוכנית לפעולה גדולה ומשותפת למלחמה נגדית ולהתגוננות, נתקלת בחומות של עוינות פנימית, מחלוקות ושנאת חינם, ומתרבים הבוגדים האנרכיסטים המתגייסים למען האויב ונגד העם והמדינה.
פנינו לתבוסה לאומית גדולה, תבוסה רוחנית שכלית, תבוסת התבונה הציבורית והלאומית שלנו. כאז כן היום. כל התבונה שנשארה לפליטה מגויסת נגד המתנחלים. נגד התנחלויות. נגד יהודים שומרי תורה ומצוות. נגד היהודים והיהדות ומדינת היהודים.
שרויים באווירת סימום כישלון פנימי זה של העם, לא לראות באומץ ובתבונה את המתרחש ולסרב להקשיב הקשבה שלימה לאזהרות ולהסיק מסקנות בהתאם, הוא תכנות אתנו-ביולוגי גלותי, שהיה בעוכרינו ערב השואה, והוא כעת בעוכרינו אל מול פני מלחמת העולם השלישית המתנהלת מזה זמן רב, בין ערב למערב.
אנו כולנו שרויים באווירת סימום, תחת מבול של בילויים קולקטיביים המציף את הארץ דווקא בעת חירום זו, כשהקטסטרופה מגיעה לשיאה. אין פשוט זמן להתכנס ולהתבונן ולערוך חשבון נפש אמיתי.
זהו טירוף מערכות לאומי כתוצאה מעומס יתר, כפי שתיעד וחקר רבות, אינג' יוסף דוריאל. זה הזמן להתגלות כוחות העולים על הנורמה, כדי להתמודד עם אתגרים החורגים מהנורמה.
אל מול התכווצות כושר החשיבה, ההחלטה והפעולה, המבטיחים שלוות חלם ונחמת שוטים, כששפיות הפרט מתנתקת לטובתו האישית ממחויבות קולקטיבית לאומית, כשיצר החיים מצטמצם להישרדות אישית בכל מחיר, תוך הזיות שווא ושקרים, ותוכניות פריים טיים של ריאליטי מזויף ונהנתני. אל מול כל זאת, חייבת לקום מנהיגות, שתערוך בישראל מהפכה תרבותית של זקיפות קומה לאומית ותוקפנות טבעית כלפי אויבים פנימיים וחיצוניים.
נכות האתנו פסיכולוגית של היהודים פרופסור אלי שואובי קבע, שאי-אפשר לרדוף ולרצוח קבוצה אתנית במשך זמן רב ללא שיתוף פעולה מצד הקרבן עצמו. כך האתנו פסיכולוגיה היהודית הגלותית, נוטה להזדהות דווקא עם רודפי יהודים ורוצחיהם. זו אותה התופעה של ההזדהות עם הטרור הערבי כיום. זוהי תופעה שתוארה בפסיכולוגיה לגבי אנשים פרטיים כסינדרום פטרישיה הרסט. הזדהות החלש והקרבן עם החזק והפושע, מתוך תקווה שכך ישרוד תחת שלטונו של הרודף האכזר.
הנכות האתנו פסיכולוגית של היהודים, אותה תפיסה של קרבן המבקש על נפשו מהרוצח ועושה הכל כדי למצוא חן בעיניו, בולטת בעיקר בחוגי אינטלקטואלים פוסט ציונים וכופרים - בשל תסביך שאיפתם להיראות כאנשי עולם, שאינם סגורים "בעולם הקטן" של עם קטן ומדינה קטנה עם שפם.
הסכנה הגדולה לישראל בימינו, היא הפסיכולוגיה של מנהיגות אוסלו וממשיכיה. זו מנהיגות סנילית שיש לה מנגנון הכחשה והתכחשות משוכלל מאוד, המעדיף הקרבת קרבנות על פני מלחמה למניעתם. זו תופעת העבד הנרצע לאדונו האמריקני ולרודפו הערבי הנאצי. זוהי מנהיגות המתאימה לחיי מיעוט גלותי החי בקושי רב בקרב רוב עוין, התובע מפעם לפעם קרבנות. זהו תכנות "גלותי" "צברי" מיושן המסוכן להמשך קיומה של האומה והמדינה.
חקיקת חוקים מרתיעים זה הזמן ל
מנהיגות יהודית ציונית שתחולל תכנות מחדש של עם ישראל, המבטא שיבה לתכנות הטבעי המקורי של עם ישראל, שחי במרוכז בארץ משלו. דרושה רפורמה שלטונית, כלכלית, טריטוריאלית, בה יחולו חוקים, שבין השאר ירתיעו מפעולות איבה נגד ישראל והעם היהודי. והנה הצעות לחקיקה ברוח המלצותיו של יוסף דוריאל:
חמש דוגמאות לחוקים הדרושים להבהרת המסר של אפס סובלנות כלפי אלימות וטרור:
- חוק לעשיית דין בנאצים, עוזריהם וממשיכי דרכם. לישראל זכות מלאה להילחם בנאציזם, כשהגדרתו מתחילה בתעמולה נאצית לביזוי והשמדת יהודים והסתה לאלימות ורצח נגדם.
- חוק נגד מתנקשים בנוסעים בדרך ציבורית. לנוסעים בדרך ציבורית יש זכות הגנה עצמית ולמדינה זכות מלאה לפנות מבנים ויישובים, מהם הותקפו נוסעים בדרך.
- מימוש הציווי "לא תרצח": החלת עונש מוות חובה על רוצחי חפים -מפשע, שלא הביעו חרטה כנה על מעשיהם. נציב שרות בתי הסוהר, באישור שר המשפטים, יוסמך לקבוע את המועד והמקום של ביצוע גזר הדין, לא יאוחר משנתיים לאחריו. החוק יוחל גם למפרע, כגון: רוצחי משפחת פוגל.
- שלילת הזכות לשלטון עצמי מישובים ביש"ע, שמתוכם מבצעים פעולות איבה וטרור נגד צה"ל ונגד נוסעים בכביש- כולל זריקת אבנים. צה"ל יקבל אחריות מלאה על יישובים אלה, כל עוד לא הוכיחו, שהסדר בהם נשמר, חצי שנה לפחות.
- חוק להרתעת איום בנשק השמדה המוני על ישראל: מפקד חיל האוויר, באישור הרמטכ"ל, יוסמך להפעיל כל נשק שימצא לנכון, להשמדה מוחלטת של בירת מדינה, או השמדה מוחלטת של אזור, ממנה הופעל נשק השמדה המוני נגד ישראל, או יש ודאות סבירה להפעלתו בטווח המיידי ו/או הבינוני, עוד לפני דיון בממשלה על חיסול הסכנה בכללותה.
