איכות חיים בכפרים - אגדה אורבנית

מקובל להניח כי איכות החיים בכפרים הינה מן המשובחות. האויר הנקי, השקט הפסטורלי,החברים, מערכת חינוך יחודית ועוד ועוד. כשקניתי את הנחלה בכפר מעש בשנת 1968 באתי בעקבות אישתי שהיא בת המקום האמנתי שאכן כך יהיה. תחילה עסקתי בחקלאות כגון תות שדה ליצוא ,עבוד פרדס (בעקרו אשכוליות) ולאחר מכן שתלתי גם עצי פקאן. אולם בעבור השנים הסתבר לי כמו להרבה אחרים, כי איכות החיים היא לא משהו. וככל שעבר הזמן הסתבר שבעוד הרשויות המקומית מטמיעות את היחס לאיכות הסביבה והחיים, המועצות האזוריות (הממונות על הישובים החקלאיים) לא נוקפות אצבע חוץ מחתימה על אמנת איכות הסביבה.

מפגעים בסביבה הכפרית

ריסוסים

• לא ניתן בעיקרון לגדל גידולים חקלאיים ללא ריסוסים. אולם, כל עוד הדבר נעשה מחוץ לתחומי שטח המחנה(אזור המגורים), אזי אין בזה פסול . ברם, ברגע שמרססים אותנו מהאויר ו/או מהקרקע בחומרים מסרטנים או אז זה מפגע רציני הפוגע בבריאות.

• בכפר מעש חלו ומתו מסרטן כמה עשרות אנשים הרבה מעבר לסטטיסטיקה הארצית. ובתוך שטח מסוים ,שם מצויים פרדסים ,חלו כ-85% מסה"כ החולים בכפר מעש.

• המעניין הוא שכאשר היפנים דרשו לקבל פירות הדר ללא ריסוס מסוים נענו לדרישתם,ואילו לשוק המקומי משוקים את פרי ההדר עם אותו ריסוס שהיפנים דחו.פניות למשרד לאיכות הסביבה,למשרד הבריאות למשרד החקלאות ולמועצה האזורית לא נענו, או נענו במכתבי מריחה "מרגיעים".

• הפתרון לריסוסים קיים הן על-ידי מלכודות פתיון ,על-ידי הדברה ביאולוגית ועוד.אבל זה עולה כסף.

מפגעי רעש

• משום מה קיים הרושם שהישובים הכפריים הם כמו המערב הפרוע ניתן לעשות בהם רעש ללא הפסקה, לקיים מסיבות רעש אל תוך הלילה, לנגן בקולי קולות בכל שעות היממה,וכל רעש אחר שקיים. אין ימים של שקט ושעות של מנוחה.

• קיים חוק במדינת ישראל נגד מפגעי רעש ולאחרונה הוא עודכן, אולם המועצות האזוריות אינן אוכפות אותו ואינן מקדישות כח אדם לפיקוח.

• לעומתן הרשויות המקומיות כבר מזמן מפעילות פקוח על כך.

טרקטורונים

• מאחר שהכפרים והמושבים הם מקום נוח משום שאין פיקוח, אין משטרה אפילו לא ברמת השיטור בחופים, הרי שבעלי הטרקטורונים והאופנועים מרשים לעצמם להשתולל הן בשטחים החקלאים והן בכבישים שבתוך הישובים עצמם תוך גרימת נזקים חמורים לגידולים ותאונות דרכים.

• השקט מופר בכל שעות היום ובכל ימות השנה. ומסכנים את כל מי שנקרה בדרכם.

• הגיע הזמן שהמדינה תוציא את כלי הרכב הזה מחוץ לחוק ולא תתיר להשתמש בו לשום צורך שהוא.

הוצאת גזם ושריפתו ימי הוצאת הגזם הם בגדר, המלצה בלבד, אין מי שיאכף אותם. שריפת הגזם מתקבלת על-ידי המועצה בברכה או העלמת עין. בעקבות החסכון בעלות הוצאתו ישנו מכשיר לריסוק גזם אולם עדיין לא הגענו לכך.

מפוחי עלים

• מפוחי העלים הם צרה צרורה מכל בחינה שהיא. הרעש שהם גורמים הוא בלתי נסבל.ענני האבק שהם מעלים חודרים לתוך הבתים ומהווים מפגע רציני.שלא לדבר על המפגע הבריאותי של נשימת חלקי צואת כלבים,סיגריות אבק ועוד.

• לאחרונה תיקן השר להגנת הסביבה תקנה והוציא את מפוחי העלים מחוץ לחוק ואסר באופן גורף את השימוש בהם. למותר לציין כי החוק אינו נאכף לא ברמה של הרשויו ת(למעט מספר קטן של רשויות שאוכפות) ולא ברמה של הגנן הבודד מעירים להם על כך, הם אומרים "אל תפגע לי בפרנסה".

• ללא אכיפה יומיומית בין אם על-ידי נאמני נקיון תוך הסמכתם למתן דוחות, או פקוח הדוק תוך שתוף פעולה עם הרשויות לא יהיה לכך סוף.

• לא מעט רשויות ממשיכות להעסיק גננים עם מפוחי אויר.

סיכום

• המצב בישובים החקלאיים מבחינת איכות החיים הוא בכי רע.

• כפי שהשר להגנת הסביבה מחוקק חוקים והם חשובים הוא צריך גם לדאוג לאכיפתם.

• במסגרת המועצות האזורית צריך לקום גוף פיקוח רציני שיפקח על כל נושאי איכות החיים בישובים. ומשרד הפנים צריך להרתם לכך.

• משרד החקלאות צריך להפסיק מידית את הריסוסים בשטח המחנה בין מהאויר ובין מהקרקע ובשלב הבא גם בשטחים הסמוכים לעיר ולישובים אחרים.

• מבקר המדינה צריך לערוך בקורות לעיתים תכופות על קיום החוקים ואכיפתם.

• להשתמש במתנדבים, כמו נאמני נקיון, שידוחו על חריגות מתקנות וחוקים ולהתיחס לדוחים שלהם ברצינות המתבקשת ולהפוך זאת לאכיפה.

• ואז אולי אכן נגיע למימוש האגדה האורבנית שטוב לגור בישובים החקלאיים.