רעש כסוג של הטרדה מאיימת

רעש הוא סוג של הטרדה מאיימת. תארו לכם שאני נרשמת לאתר הכרויות, ומצ'וטטת עם גבר נאה ומסוקס בגובה 1.83, עם מראה של הברבי-זכר "קן", בצ'ט של אתר ההכרויות, ומגלה תוך כדי שיש לו תואר שני במנהל עסקים, דוקטורט במשפטים, דוקטורט ברפואה, והוא גם אלוף הארץ בכמה ענפי ספורט. תארו לכם ש"אחר כל הדברים האלו", אין לי עניין במוישלה זוכמיר, חרף המסוקסות שלו והתארים האקדמיים הניכרים שלו. "לא מתאים". עכשיו תארו לכם שמוישלה זוכמיר המסוקס והמלומד למשעי, פונה אלי שוב ושוב בצ'ט של אתר ההכרויות, ולא מסתפק בכך, וגם מהין ופונה אלי בערוצים אחרים, כגון אסמסים בלתי פוסקים, טלפונים, וכגון לשיר לי שירי אהבה מתחת לחלון, לבושתי ולמבוכתי הרבה. החוק מכנה זאת, ובצדק הטרדה מאיימת. ובכן, מטרד רעש הוא הטרדה מאיימת. טלו את נהר הירקון בתל אביב לדוגמה, מקום שקט לכל הדיעות, אשר מאפשר לזוגות אוהבים להתבודד, ולספורטאים חובבים בהמוניהם, וביניהם אני, לעשות שם ג'וגינג, או לרכב על אופניים או קורקינט, או כל כלי (איזה מספר גלגלים שלא היה) אחר. אלא מאי, שבמוצאי שבת לפני שבוע וחצי, למרות שנורא רציתי לעשות ג'וגינג בשקט, בעיקר בכדי לעבד את אירועי היום, ולהחליף קצת מצברים, נחשפתי להמון רעש. מאזור קיר הטיפוס שליד פארק הירקון בקעה מוזיקה מחרישת אוזניים, והזמר שר "אני לעד שלך, ואת זה אף אחד לא יקח". כמה טיפוסי להטרדה מאיימת, המטריד מתנחל לנו בנשמה, בחיים, ובמקרה של מטרדי רעש המטריד מתנחל לנו בעור התוף, ולא זז משם ("ואת זה איש לא יקח"). קצת בצד השני של פארק הירקון, בואכה הנמל, מסעדה שמוכרת פרחים ביום והופכת לבר בילויים בלילה, השמיעה מוזיקה בווליום שנשמע כמעט עד אמצע הפארק. למעשה, את מסלול הריצה שהחל מנמל תל אביב ונסתיים בקאונטרי דקל, ביליתי כשאני חשופה בעל כורכי לרעש משני מוקדי ה"בילוי" האלו, חרף רצוני בקצת שקט (בדיוק בשביל זה אני עושה ג'וגינג בפארק הירקון). רעש הוא הטרדה מאיימת. זו נוכחות אודיולוגית, ווקלית, אשר כופה את עצמה על אחרים שלא, אבל ממש לא, מעוניינים בכך. כמובן שפניה לעיריית תל אביב לא עלתה על דעתי רק כדי לשמוע שוב בעל כורחי את הזמזום של מוקדני מוקד 106 שמדקלמים ש"מותר עד 23:00". מבחינתי האמירה שרעש מחריש אוזניים, שמרעיד את הקירות ונשמע במלוא עוצמתו ברדיוס של מספר קילומטרים, "מותר עד 23:00" שקולה לאמירה ולפיה אונס קטינות או השתנה בקשת על זולתך "מותר עד 23:00". ובזה כבר עסקתי ברשומה קודמת. ולא אוסיף. הגם שתכננתי ערב שקט לעצמי, עם ריצת ג'וגינג, נחשפתי, בעל כורחי יש לאמר, לדציבלים מחוררי עור תוף ולמילות השיר "אני שלך לעד, ואיש זאת לא יקח". לא היה לי ספק שהזמר הוא "שלי לעד", שהרי הוא התנחל בעור התוף שלי בצורה כל כך יפה ומסודרת ומושלמת, עד שלא היה לי כל ספק שההטרדה המאיימת הצליחה. מי לא ביקש "תימנה" ובכל זאת קיבל? בעצם ימים אלו מתקיים בראש העין פסטיבל "תימנה", למוזיקה, שכבר מזמן אינה תימנית אותנטית. ככה זה היום. ראשי ערים למדו שליקוק לטרנדים עדתיים זה התרגיל בחירות החדש, והם הופכים להיות תימנים, בוכרים, כורדים, עירקים, גרוזינים או דוברי יידיש תיקנית, כולל פסטיבלים ו"הפנינגים" כל אימת שהם סבורים שזה ישתלם להם בקלפי וכל בני העדה שלכבודה נסוב הפסטיבל יצביעו בעדם. אז אותו פסטיבל "תימנה", שהקשר בינו לבין מוזיקה תימנית קלוש ביותר, והמוזיקה שם היא מוזיקה ישראלית קולנית רגילה, מתקיים בראש העין. כמחווה לתושביה, ועל חשבון משלם המיסים, הכריזה עיריית ראש העין כי הפסטיבל "פתוח לכל תושבי העיר" וכי "אין צורך לשלם על כרטיסים". בדיוק כך הפגינה עיריית ראש העין את הכפייה האודיולוגית שלה. היא לא רק פתחה את הפסטיבל ל"כל תושבי העיר", היא למעשה כפתה אותו, בשני אקטים, על "כל תושבי העיר" - ברגע שהפסטיבל אינו עולה כסף למשתתפים, זה משום שמשלם המיסים משתתף בעלותו. איכשהו זה דבר מקובל וסביר. אבל העניין הלא מקובל לחלוטין הוא כפיית הפסטיבל על תושבים שלא ביקשו להשתתף בו. הגברת עוצמת הווליום לעוצמות בלתי אפשריות, עד שגם 3 שכונות משם, עדיין הפסטיבל נשמע בתוך הבתים פנימה בקולי קולות, גם אם סוגרים את החלונות, מבטאת את חוסר ההבנה של עיריית ראש העין את ההבדל בין "אירועי תרבות לתושבי העיר" לבין כפייה ואונס של האוזן. זה מאד נחמד שעיריית ראש העין מארגנת אירועי תרבות ואמנות שונים לתושבי העיר. למעשה חשבתי לקפוץ לתימנה ביום השלישי שלה. אבל בדיוק זה העניין - שאמורה להיות לי זכות בחירה אם להשתתף בתימנה, ומתי: אם בחרתי להשתתף ב"תימנה" ביום השלישי שלה, זה משום שביום הראשון והשני של התימנה בחרתי שלא להשתתף ב"תימנה": בחרתי לשבת בביתי, ולצפות בסרט או לבלות בחיק המשפחה בחג או לקרוא ספר או לבלות עם חברים או כל דבר אחר. לא "תימנה". זה בדיוק העניין. שעיריית ראש העין לא ממש שואלת אותי אם להשתתף בפסטיבל מוזיקה זה, היא למעשה אונסת אותי ואת כל תושבי מספר שכונות סמוכות להשתתף בתימנה בעל כורנו, בין אנו מבקשים זאת, או לא, וזאת בדיוק ההטרדה המאיימת מצד העירייה, שיודעת שחלק מן התושבים אינם רוצים להשתתף בתימנה (ועובדה שלא כל תושבי ראש העין ביקשו כרטיסים אלא רק חלקם, מה שמלמד שמי שלא הזמין כרטיס כנראה לא ביקש להיות שם) אך בכל זאת כפתה את ה"תימנה" עליהם. בולשוויזים במיטבו - אירועי תרבות מאונס לעיריית ראש העין הייתי מציעה להפנים שיעור חשוב - מאד נחמד לארגן אירועי תרבות ואמנות לתושבי העיר, אך חשוב להבין את ההבדל בין ארגון אירוע תרבות לבין כפיית אירוע תרבות על התושבים. אגב, עיריית ראש העין, כאילו הייתה מפעל במדינה בולשביקית, מפיצה בין התושבים לא פחות ולא יותר מאשר "עלון" לתושבים, שנפתח ב"דבר ראש העיר" (הוא מתחיל ב"תושבים יקרים וחמודים שלי") והעלון הזה מלא עד סירחון בכל ה"פעילויות" שמארגנת עיריית ראש העין לתושביה, החל מפעילות לקשיש ("תחרות יופי לקשישות במתנ"ס המקומי") דרך "פעילויות נוער" ודרך כל מיני מיזמים פלצניים כמו "ביקור משלחת סטודנטים סיניים בעיר". הייתי מציעה לראש העיר לא לספק פעילות פנאי לתושבי העיר, אנו אנשים בוגרים וגם אם אנו "נוער" או "קשישים" יש לנו שפע של עיסוקים, תודה לאל. הייתי מציעה - במקום להתמקד ביוזמות פלצניות עם נראות גבוהה ועם המון פוזה, להתמקד דווקא בלתת לנו שקט ולעזוב אותנו במנוחה, שכן, לא יאמן, אבל אנו תושבי ראש העין האימבצילים והמפגרים, יכולים "להעסיק את עצמנו" (למרות הפיגור השכלי העמוק שאנו לוקחים בו שבגללו אנו זקוקים לעלון שמחלקת העירייה לתושבים ובו ראש העיר מכנה את התושבים "תושבים יקרים" בזמן שהוא מפקיר את איכות הסביבה שלהם) - ואנו בהחלט לא זקוקים ל"הפעלות" אבל היינו שמחים לקצת שקט בכדי לחיות את חיינו לפי דרכנו (ולא דרך ה"הפעלות" של העירייה), ושה"הפעלות" שהעירייה יוזמת, לא יחדרו לבית שלנו. ולא, לא ביקשתי להשתתף היום ב"תימנה". אבל מסתבר שאני אנוסה לעשות כן. רכיבה על אופניים בכפייה כמשל אחת ה"הפעלות" שיוזמת עיריית ראש העין לתושביה הזקוקים לדרבון והפעלה, היא "מועדון רכיבה על אופניים". דמיינו לכם כעת שעיריית ראש העין הייתה כופה את ההשתתפות ב"מועדון הרכיבה" על כלל תושבי ראש העין, לרבות מי שממש לא בכושר. כמובן ש 90% מתושבי ראש העין היו מקבלים התקף לב או מיניסקוס בברך, אם מישהו היה אונס אותם להשתתף ב"מועדון רכיבת האופניים העירוני" בעל כורכם. ומה הנמשל? ה"תימנה". מוזיקה בדיבלים מזיקים, כמו זו שנשמעת כעת במסגרת ה"תימנה" מזיקה לאוזן. כפי שלא יתכן כי עיריית ראש העין תכפה על תושביה להשתתף ב"מועדון הרכיבה על אופניים", ותחשוף אותם לכאבי ברכיים או התקפי לב מרוב מאמץ (אלא אך ורק תאפשר למי שמעוניין בכך לעשות כן), הרי לא יתכן שהעירייה תחשוף את תושביה, בעל כורחם, למטרדי רעש עם דציבלים בעוצמות מסוכנות כמו פסטיבל מוסיקלי בעוצמות דציבלים מזיקות, כזה שמתקיים בשכונה אחת בעיר אך נשמע 5 שכונות מעבר... וגם העניין העדתי חייב קצת תשומי, אז הנה.. אני סבורה שמשום שלפסטיבל קוראים "תימנה" אני חייבת להתייחס לעניין ה"עדתי". אז מה לעשות, שבחטאי הרבים אני לא תימניה. גם זה קורה. אני אדם שמבקש לנהל את חייו בד' אמותיו ורוצה קצת שקט. שקט, אין פירושו שהחיים יידומו, יש משהו חינני מאד בקולות הטבעיים של הרחוב, הפארקים, וכו', אך מה שאינו טבעי הוא השימוש המופרז במכשירי הגברה בעוצמות ובדציבלים שהאוזן האנושית אינה מאומנת ויכולה, אבולוציונית, לסבול. אם אחרי שסוגרים את הדלתות והחלונות בבית, ומפעילים את המזגן, עדיין הקירות רועדים מאותה "תימנה" משהו כאן לא בסדר. אז אני לא תימנה, סתם אדם (לא חשוב מאיזו עדה), שמבקש קצת שקט בכדי לנהל את חייו בד' אמותיו. לטעון שהתנגדותי ל"תימנה" שכל קשר בינה לבין מוזיקה תימנית מקורית הוא מקרי ושהזמרים שמופיעים בה לא קשורים בכהוא זה למוזיקה תימנית מקורית היא גזענות, זו שטות, בדיוק באותה מידה שאם אתנגד להטרדה מינית באוטובוס, מישהו יצביע על המוצא העדתי של המטריד מינית שמתחכך בנשים באוטובוס ויהפוך את הקערה על פיה ויטען שהנשים שלא רוצות שיתחככו בהן באוטובוס - גזעניות. אז זהו, שלא. למעשה, יש משהו גזעני בהנחת היסוד של עיריית ראש העין, שאם תושבי העיר תימנים, אין צורך לבקש רשותם להשמיע "מוזיקה תימנית". התפיסה הזו של בני עדה מסויימת - כאילו כל הוויתם קשורה למוצאם העדתי והם צריכים לבשל אוכל מסורתי וללבוש בגדים מסורתיים כשתיירים באים (וכמובן להצטלם עם התיירים) זו התפיסה הגזענית. הרעיון ולפיו אם אדם תימני, לא יכול להיות שיש לו תוכנית אחרת לערבים שבתאריכים 1 עד 3 לאוקטובר, הוא חייב לרצות לשמוע מוזיקה תימנית (למרות ש 90% מהמוזיקה בפסטיבל אינה תימנית ממילא) - שכן לשיטת עיריית ראש העיין הפטרנליסטית, שחושבת לארגן מחדש את החיים של התושבים בשפע של פעילות פנאי פלצנית ויומרנית, אם התושבים תימנים, לא יתכן ויש להם תוכניות אחרות חוץ מליטול חלק ב"תימנה". זו תמצית הגזענות. רצה הגורל, ומו"ל האתר הזה, יואב יצחק, הוא תימני. אם היום בערב הוא יקבל הודעה דחופה לעיתונות בכדי להכין ממנה כתבה למחר בבוקר, אין לי ספק שממש לא יתחשק לו - לו היה מתגורר בראש העין, כי הדציבלים מרקיעי השחקים של ה"תימנה" יגיעו עד לאוזנו בזמן שהוא מנסה להכין כתבה למחר. הגזענות של עיריית ראש העין מניחה שלתושבים התימנים של ראש העין אין שום עיסוקים לערבי חול המועד סוכות - שאף אחד מהתושבים אינו בעל מקצוע חופשי המחייב עבודה מהבית, או סטודנט, או סתם איש משפחה למופת שרוצה לבלות בחיק המשפחה בשקט בערבי חול המועד סוכות. או אפילו, רחמנא ליצלן, לקרוא עיתון שאינו "עלון עיריית ראש העין". לא, עיריית ראש העין יודעת מה טוב עבור תושביה התימנים. זו הסיבה שחרף התנגדות נחרצת של המון תושבים מראש העין הותיקה ל"תימנה" (בגלל מטרדי הרעש, הלכלוך, בני הנוער מכל הארץ שמציפים את הרחובות ומרעישים)- ראש עיריית ראש העין, משה סיני, מתעלם מכך, שהרי כאשכנזי משכונת האליטה "נווה אפק" הוא יודע הכי טוב מה דרוש לתימנים, יותר ממה שהם עצמם יודעים. וזו בדיוק ההטרדה המאיימת שבה דנתי בראשית רשומה זו. כל מטריד רעש ביג'י יומו החדשות הטובות הן שתושבי ראש העין שמתגוררים בסמוך לזירת ה"תימנה" אינם חסרי אונים כנגד מטרד הרעש, ועצם העובדה שהרעש מגיע מטעם העירייה, מאפשר לתושבים להגיש תובענה ייצוגית נגד עיריית ראש העין על שלושה ימים שבהם נגזלה מהם הזכות לישון או לבלות בשקט בבתיהם, כי רעש העיר יודע יותר טוב מהם מה טוב בשבילם, וחושף שכונות שלמות בעל כורחן למטרדי רעש קשים במהלך התימנה הזו. לא מזמן "ביג'י יומה" של עיריית כפר סבא, שנתבעה בתביעה יצוגית, בגין "אירועים לציבור" שהיא יוזמת בקניון ערים, כאשר הציבור מתענה פשוט מאירועים אלו, והתביעה הזו עומדת בעצם ימים אלו לקראת סופה הטוב (לטובת תושבי כפר סבא) כאשר תודות למוסד ה"תובענה הייצוגית" גופים חזקים ומעוולים כמו עיריית כפר סבא או עיריית ראש העין במקרה הזה, הם הכלב שבא יומו. על מוסד התובענה הייצוגית והכוח שלו במאבק במטרדי הרעש אכתוב באחת הרשומות הבאות. כואבות לי האוזניים היום בגלל התימנה שנכפתה עלי בעיתוי בלתי מתאים לחלוטין.