השלום החזירי על-פי פרס

השלום החזירי על-פי פרס הוא מצב שבו מצווים היהודים בנימוסי שולחן קפדניים והציבור היהודי בכללותו ערב ואחראי לכל שרבוט על הקיר בגנותם של הערבים או הנוצרים. לעומתם, זכאים הפלשתינים, בעידוד מנהיגיהם, להלל, לשבח ולעודד את "השהידים הגיבורים" בראש-חוצות ולקרא רחובות וכיכרות על שמם של רוצחי יהודים. ושמעון פרס שותק. השלום החזירי על-פי פרס הוא מצב שבו זכאים הפלשתינים לדרוס קצין ביטחון בשערי-תקווה וזה עדיין ייחשב בעיני משטרת ישראל כתאונת דרכים שגרתית ואילו הצתת אש במסגד בטובא-זנגריה, שכל העדויות מראות כי בוצעה בידי תושבי הכפר, היא אירוע המחייב את גינוי היהודים וביקור התנצלות ממלכתי. השלום החזירי על-פי פרס הוא מצב שבו פורעים ערבים מיידים אבנים ביהודים בדרכם אל הכותל המערבי ושבו ילדים יהודיים נפצעים בכבישי יהודה ושומרון, אך שמעון פרס שותק. לא שמענו ממנו מלה על הפגיעה היומיומית ביהודים. השלום החזירי על-פי פרס הוא מצב שבו סובלים היהודים מאלימותם של הערבים, אם זה באלימות כאילו-פלילית או באלימות דורסנית בכבישים או בהטרדה מינית או בהשחתת ובשריפת בתי כנסת יהודיים או בהרס עתיקות יהודיות בהר הבית או בבניה בלתי חוקית ובהשתלטות על שטחים נרחבים בנגב ובגליל, בלוד וברמלה. ושמעון פרס שותק. השלום החזירי על-פי פרס הוא מצב שבו רציחתו האכזרית של אריק קרפ בדם קר לעיני אשתו ובתו בחוף הים של תל אביב לא לוותה בגינוי כלשהו. בכל הארועים הרבים של פגיעה ביהודים לא שמענו את נשיא המדינה מגנים את הרציחות הנתעבות הללו של יהודים בידי ערבים. השלום החזירי על-פי פרס מתקיים, נשמר ומתוחזק כאשר חייל מג"ב בצפון ירושלים מותקף באבנים ובבקבוקי תבערה וחבריו השוטרים עומדים מנגד כי נאמר להם לא להגיב. "אני לא יודע מה לעשות, אני נשרף, בואו תצילו אותי" זעק החייל. זה מצב גלותי שהגענו אליו גם במדינת ישראל שבו היהודים הם חסרי אונים, כמו כפותי ידיים ורגליים ואינם יכולים להגן על עצמם כדי שלא לפגוע ב"תהליך השלום". השלום החזירי על-פי פרס הוא מצב שבו כל אירע של אלימות בין יהודים לערבים שיש בו נפגע ערבי זוכה לסקירה תקשורתית מוגזמת במטרה לגנות את היהודים ולקבע בנפשם האשמה עצמית ומורך לב נוסף כלפי הערבים, ואילו כשיהודים נפגעים ונפצעים כמעט שאין שומעים על כך דבר. אז הנשיא פרס שותק כמו דג. השלום החזירי על-פי פרס הוא קלות הדעת שבו כל התגרות של ערבים שבה היהודים מצליחים להכות את תוקפיהם נהפכת באמצעי התקשורת ל"לינץ" ולמסע הסתה מתוקשר כנגד הציבור היהודי, ואילו הסתערות מכוונת של ערבים ופציעתם הקשה של יהודים מוגדרת כפרובוקציה של היהודים שכביכול הביאו זאת על עצמם באשמתם. השלום החזירי על-פי פרס הוא מצב שבו בעת פגיעה ביהודים יודעת המשטרה כבר בתחילת הבדיקה כי "אין מדובר בפיגוע על-רקע לאומני" ורק לאחר שבועות ארוכים היא לעיתים חוזרת בה. זה מצב שבו ישנה בידי המשטרה קלטת שבה רואים את רציחתו האכזרית של אריק קרפ אך היא הוסתרה ע"י המשטרה במשך חצי שנה. זה מצב שהרצח ברמלה של ג'ורג' סעדו, שיצא לטייל עם כלבו, לא הוגדר כרצח לאומני. השלום החזירי על-פי פרס הוא מצב שלפיו טריטוריה בידי יהודים אינה חשובה כלל וניתן לוותר עליה לטובת אשליה, הונאה עצמית וננו-טכנולוגיה, אך כשמדובר בערבים ובפלשתינים נחשב כל גרגר חול לאדמה מקודשת שזכותם הנצחית להחזיק בה. השלום החזירי פי פרס הוא מצב שבו יהודי אינו יכול לבקר בחופשיות בהר הבית ללא חשש שייעצר בידי המשטרה באמתלת-שווא, ואילו ערבים רשאים להתפרע ברחבת הר הבית ולפעול באלימות בכל עת. השלום החזירי על-פי פרס הוא מצב שבו היהודי הוא הקורבן הנצחי, המוחלט והמיועד ואילו הערבים זכאים לכל החמלה, ההבנה וההצדקה על כל מעשיהם.