לא אקטואלי

רק לי הדבר שהכי מפריע בפרשיית סטס מיסז'ניקוב היא שלשר התיירות הישראלי, הפנים של ישראל בעולם, אין שם עברי?

בימים אלה מלאו יובל שנים לכתב העת 'האומה' - רבעון בהוצאת המסדר על שם זאב ז'בוטינסקי. כל גיליון של כתב העת, המבקש להוות במה למחשבה לאומית, מכיל מאמרים חדשים והיסטוריים במגוון נושאים, לצד שירים וביקורות ספרים. בגיליון האחרון בולט מאמרו של ד"ר אב"א אחימאיר משנת 1947, המבקש לעשות גזרה שווה בין טבח הארמנים לשואת היהודים, ומתאר כיצד שתיקת האומות כלפי רצח עם שנערך דווקא בזמן מלחמת עולם עודדה את היטלר לבצע את השמדת העם היהודי במהלך מלחמת עולם שנייה. את נקודת האור שבהשוואה מוצא אחימאיר בשרה אהרנסון, שבנוסעה מקושטא לזכרון-יעקב ראתה את נוראות הגירוש הארמני, ותחת רושם העוולות הנוראות שנעשו כלפי עם זר העמידה את עצמה בראש ניל"י.

לאחרונה נפתחה תחרות מיוחדת במינה: תחרות הצילום הבינלאומית 'ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת', והיא תימשך חודש שלם. התחרות, הנערכת בעשרות מדינות בידי מאות מתנדבי ויקימדיה (תאגיד שיתוף תוכן), מבקשת להעלות את המודעות לאתרי מורשת ולחשיבות שימורם באמצעות הפצת תמונות לשימוש חופשי ברשת. תמריץ נוסף להשתתפות בתחרות, מלבד הפרסים בסך 12 אלף שקלים, הוא הסיורים הפתוחים לציבור ללא תשלום באמצעות אתר התחרות. בישראל התחרות היא פרי שיתוף פעולה של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, איגוד האינטרנט הישראלי, גוגל, בית ספר לצילום גליץ ומוזיאון ישראל. עצם השילוב בין המגזר הממשלתי למגזר הפרטי במיזם מסוג זה כבר מעיד על המנצחים האמיתיים בתחרות - אתרי המורשת.

עם פתיחת שנת תשע"ג עלה לאוויר אתר אינטרנט חדש בשם 'מידה'. מאחורי האתר עומד הארגון החדש 'אל הפרט' בראשותו של רן ברץ, ד"ר לפילוסופיה, ששם לו למטרה לקדם את ערך החירות במדינת ישראל. במסגרת האתר מובאות כתבות המסקרות נושאים אקטואליים תוך עיון אינטלקטואלי. הקו שמנחה את הכותבים באתר נשען במידה רבה על תורתו של הכלכלן פרידריך האייק, שטען כי החירות היא תוצר של תרבות ועל כן יש לבחון את ההסדרים המוסדיים לשמירתה, ואת זאת אפשר להשיג על-ידי אימוץ מדיניות המקדמת חופש לפרט. התפקיד שלקח על עצמו אתר מידה הוא להיות כלב השמירה שנושך מדי פעם את הממסד, במובן הרחב של המילה, ומזכיר לו את מקומו הראוי, במובן הצר שלה.

לפני כשנתיים זכיתי לשוחח עם הלוחם והפזמונאי חיים חפר שהלך בשבוע שעבר לעולמו. שלא כמו אנשי רוח רבים ופחות טובים ממנו, חפר לא לקח את עצמו ברצינות רבה מדי. אפילו כשדיברנו על מקורות השראה, הגענו מהר מאוד לדבר על אלכוהול וחפר סיפר כיצד היה יושב עם נתן אלתרמן בקפה כסית המיתולוגי וכשהיה מגיע המלצר, היה אלתרמן נוהג לשאול מה יש לשתות. "יין, שמפניה, רום, ויסקי", היה המלצר עונה. "הסדר לא משנה" - השיב לו אלתרמן. זו האווירה שבה גדל מייסד הצ'יזבטרון, עורך ילקוט הכזבים וכותב השיר על הנביא יחזקאל. אכן, בומבה של נביא.

רבים מייחסים את השינויים בעמדותיו של אהוד ברק לאחרונה בניסיון לקרוץ למצביעים מהמרכז ומהשמאל לקראת הבחירות שככל הנראה תיערכנה בשנה הקרובה. יש מי שרואה בכך תקיעת סכין בגבו של נתניהו, אך בכלל לא בטוח שנתניהו עצמו רואה זאת כך. לתפיסתו של ראש הממשלה, הוא צריך את אהוד ברק לצדו, וכדי שמצב זה יוכל להימשך גם בעתיד הוא צריך אותו בכנסת הבאה. מכיוון שהסיכויים שמפלגת העצמאות תעבור את אחוז החסימה אינם גבוהים, נראה שמה שברק ונתניהו צריכים זה כמה סקרים שבהם העצמאות זוכה במספר מנדטים שיוכיחו שברק מהווה נכס אלקטורלי, לקראת ריצה ברשימה משותפת של הליכוד והעצמאות, בדומה למודל שגיבש נתניהו בבחירות של 96' עם המפלגות גשר וצומת. פתרון כזה יאפשר לנתניהו לקושש קולות מהמרכז ולא יצריך העברת שריונים של ברק ודיכטר ברשימת הליכוד.

ביקורת רבה נשמעה בישראל על נאומיו של נתניהו בארה"ב אשתקד שבהם הזכיר את השואה. "מצבו של העם היהודי במלחמת העולם השנייה אינו דומה למצבו כיום", טענו מבקריו האוטומטיים של ראש הממשלה. אלא שנתניהו ביקש לערוך השוואה אחרת לגמרי, כשרמז בדיפלומטיות כי לאור ניסיון העבר, בעת צרה ייאלץ העם היהודי לסמוך על עצמו בלבד. התנהלותו של אובמה בשבועות האחרונים מוכיחה שנתניהו צדק ושמתנגדי נתניהו לא מבינים בדיפלומטיה, או שהם לא מבינים בהיסטוריה, או שהם לא מבינים.

במוצאי שבת לפני כשבועיים כמעט, עברה ישראל לשעון חורף - סיבה מצוינת לבשר כי על-פי מודל גרמני שהיה האמין ביותר בשנים האחרונות עולה כי צפויה שנה גשומה מעל לממוצע, כשעיקר הגשמים ירדו בחודשים אוקטובר עד דצמבר. אם התחזית תהיה מדויקת, זכרו איפה ראיתם אותה לראשונה. אם לא, תמיד אפשר להאשים את הגרמנים. כך או כך, לא צריך לחכות יותר מדי זמן כדי לדעת עד כמה התחזית הזאת מדויקת.