ה"הסוס הלבן", על שם רעמת השיער הלבנה שהייתה לו, היה ידוע בקפדנותו לסדר ומשמעת וחיילים רבים העדיפו לעבור למדרכה השנייה בבית הספר לשריון ולא להיתקל במבטו החודר, אשר כמעט תמיד עלול היה למצוא פגם כלשהו במראהו של החייל - כפתור לא סגור, נעל לא מצוחצחת, שרוך נעל שאינו בקשר תקני ועוד ועוד.
לצד קפדנותו השריונאית הוא היה איש ישר דרך והקפיד בנהלי הצבא והשריון עד לתג האחרון גם כאשר הם "פגעו" בו.
ברחבי מחנה ג'וליס הוא נטע שלטים שונים שרבים מהם היו עם השילוט "חייל, הצדעה היא אמירת שלום" וזאת מתוך רצון לחנך את החיילים הצעירים להצדיע למפקדיהם. השמועה אמרה שהסוס הלבן הקפיד בפקודה זו כלפי עצמו גם במקרים קיצוניים שמיד אתאר.
גם אני במהלך הקורסים שעברתי במקום העדפתי לעבור לצד השני של הכביש כאשר ראיתי אותו מרחוק. כאשר הזדמנתי לבית הספר לשריון כקצין צעיר הזדמנה לי האפשרות לבחון את השמועה. הלכתי לצד חברי, שנינו סג"מים צעירים ומרחוק ראינו את ה"סוס הלבן", הפעם לשם שינוי לא עברנו לצד השני של המדרכה וכאשר התקרבנו אליו השמועה התאמתה, ה"סוס הלבן" בכבודו ובעצמו הרים ידו ראשונה והצדיע לנו, הקצינים הצעירים שגילנו היה מחצית מגילו ואולי אף יותר. לאחר שעבר חייכנו לעצמנו כשני ילדים שובבים.
ה"סוס הלבן" הקפיד על קלה כחמורה וגם על עצמו, דוגמה אישית בהתגלמותה.
יהי זכרו ברוך.
