מצבה העגום של התקשורת וחולשתם של העיתונאים שוב הוצגה אמש במלוא מערומיה. היה זה ב"מסיבת העיתונאים" שזימן ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו, בשעה שמונה בערב, בשידור היישר אל תוך מהדורת החדשות, ישירות אל תוך הסלון וחדרי השינה של המוני בית ישראל.
לא היו שאלות, העיתונאים-צלמים שישבו באולם היו במקרה הטוב סטטיסטים ובמקרה הגרוע קלדנים של טקסט ידוע מראש. בכלל לא היה נאום. זה היה תחילתו של הקמפיין של הליכוד למסע הבחירות. ונשאלת השאלה האם ערוצי השידור הממלכתיים ואלו שנתונים לפיקוח ממלכתי מחוייבים להעמיד לרשות ראש ממשלה או כל פוליטיקאי אחר, במה כל כך חשובה, בשידור חי, מבלי שמישהו ישאל שאלות?
האתרוגיות של כלי התקשורת "מסיבת העיתונאים" של נתניהו שוב הוכיחה את האתרוגיות של כלי התקשורת, ושוב הרסה במחי יד את כל הטענות השטויות על תקשורת עויינת, חד-צדדית ואפילו מגוייסת. בעצם, מגוייסת לצד אחד - לבעל הבית. אין שום חוק או כלל עיתונאי שמחייב את העיתונאים של כלי התקשורת להתייצב למסיבת העיתונאים. אין שום חוק שמחייב להעביר את השידור ב-LIVE .
אילו הייתה פה אגודת עיתונאים אמיתית, אילו העיתונאים היו מסוגלים להתארגן על-רקע מקצועי, ולא רק כדי להיאבק על זכויות ופנסיה, המציאות הייתה שונה. יועצי התקשורת של ראש הממשלה היו מקבלים מסר חד-משמעי מעורכי המדיות: מסיבת עיתונאים? בבקשה. חשוב מאוד. אבל בתנאי שיהיו שאלות ובתנאי שהדובר יחדש משהו. ואפשר גם היה לעשות זאת בצורה יותר עדינה: לא לשדר את זה בשידור חי. הצלמים היו מצלמים, עורכי החדשות היו עורכים, ובמקרה הטוב היה יוצא אייטם של שלוש דקות גג: ראש הממשלה הכריז על בחירות. או לחלופין להודיע לדוברי ראש הממשלה שאת מה שהבוס רוצה לומר אפשר להוציא בהודעה לעיתונות לקונית. כולם היו מצטטים.
כשראש הממשלה קורא, מי לא יבוא? ההשתלטות של ראש הממשלה על המדיה, גרמה לכך שערוצי החדשות נאלצו להעמיד במה דומה לכל המתמודדים האחרים. וכך קיבלנו חצי שעה כמעט של פטפטת מצד ראשי מפלגות שהתגברו בקלות על
יונית לוי ופתחו בעזרתה את מסע הבחירות שלהם. זוהי העיתונות המגויסת במיטבה. זוהי העיתונות החד-צדדית המסוכנת ביותר ולא מפני שהדובר היה נתניהו. היא מסוכנת משום ששורה של עורכי חדשות ומנהלי מדיה מקבלים החלטות לא רציונליות לגבי ההחלטה לפתוח מהדורות בשידור חי. במדינת ישראל קורים מדי ערב דברים לא פחות חשובים, עצובים ושמחים שמצדיקים שידור חי. מספר הפעמים שזה קורה, הוא אפסי. אבל כאשר שליחי ראש הממשלה מבשרים על מסיבת עיתונאים "דרמתית" בשמונה בערב, הם בכלל לא צריכים לשאול האם יהיו צוותי צילום או כלי תקשורת. כל העיתונאים, המכסים את תחומי משרד ראש הממשלה רצים כמו עדר כבשים ומתייצבים. לא מפני שהם חושבים שזה האייטם של השנה, אלא מפני שהם בטוחים שהמתחרים שלהם יבואו ואז הם ייצאו נפסדים. זוהי עוד תוצאה של עיתונות מוחלשת, תקשורת מגויסת שלפעמים נושכת אבל כשראש ממשלה קורא, מי לא יבוא?
הזכות לתת לראש הממשלה או בכיר אחר לנאום במשך 15 דקות בפני האומה ולהשתלט על אמצעי התקשורת שמורה למקרי חירום יוצאי דופן. אף אחד לא ירד למקלט בעקבות הודעת ראש הממשלה אבל כל כלי התקשורת אמרו "יס מיניסטר". עצוב!
