שוב יטחנו את התודעה עם "אַתאַליך המדיני", ו"ויתורים כואבים" ו"שיחות שלום" ויאמצו את הנרטיב הפלשתיני המתמסכן, שלפיו לא הם אשמים בהכשלת השלום אלא ישראל. כמובן. גם יחזיקו מכוח האינרציה ברעיון שעוד צעד אחד, עוד ויתור קטנטן, עוד מחווה מופקרת - והמשיח כבר פה, חמאס ופת"ח ירקדו איתנו הורה בדרך לשלום. לעיתים די קרובות עושה רושם שהשמאל לא היה פה בעשור האחרון. כמו חוני המעגל, אנשיו נרדמו עם הסכמי אוסלו והתעוררו ל"מזרח תיכון חדש", ולא מבינים מה קורה, ומדוע אין שלום, ומה פשר הסערות האדירות המטלטלות את האזור. גם על השקר הזה, שכביכול יש איזשהו פתרון שלא נוסה ביחס לסכסוך בינינו לשכנינו, צריכה להינטש מערכת הבחירות. השבוע יצא לי לצפות בשידור טלוויזיה ישן מהשנה שלפני ההינתקות. עמיר פרץ דיבר שם כ"תושב שדרות": "כששמעתי את נתניהו אומר שההינתקות תשמן את גלגלי הטרור, אני פשוט הזדעזעתי". הוא האשים את נתניהו כמי ש"הפך למעודד הטרור הכי גדול". שנה לאחר מכן העיף חמאס את ה"מתונים" והפך את שדרות למטרת מטווח. מי זוכר כיצד סימאו את עינינו מלראות את האזהרות? כדברים הללו נוסיף לשמוע לעייפה בחודשים הקרובים. לכאורה, דבר לא השתנה. טעות. עושה רושם שהציבור כבר למד לקרוא מבעד למסכי העשן של הסחרירנים. ועוד הערה: קורא יקר,

בבחירות ובמפלגות אתה מבין לא פחות מכל פרשן, גם אם יש לו עניבה ודוכן אתרוגים.