אין חולק על כך שהתקשורת בישראל היא חד-צדדית. מערכת הבחירות המתקרבת חושפת שוב את המגמתיות המאפיינת אותה. שוב ושוב היא מתייחסת אל הליכוד כאל מפלגת ימין, אף-על-פי ש
בנימין נתניהו, ראש הממשלה ויו"ר הליכוד, הכריז על תמיכתו בהקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן. בעשותם כך
מ-ע-ל-י-מ-י-ם הכתבים והפרשנים את עובדת קיומו של ימין אמיתי וחילוני מימין לליכוד, מפלגת התקווה.
שוב ושוב מציגים הכתבים והפרשנים את ההתקרבות שחלה בין מועמד בבחירות המקדימות לבית היהודי לבין ראשי מפלגת תקומה כאילו מדובר באיחוד בין שתי מפלגות, הבית היהודי והאיחוד הלאומי. הם מטעים ו-
מ-ע-ל-י-מ-י-ם: אין מפלגה בשם האיחוד הלאומי, וממילא אין מדובר באיחוד מפלגות.
בעשותם כך
מ-ע-ל-י-מ-י-ם הכתבים והפרשנים את עובדת קיומו של ימין אמיתי וחילוני מימין לליכוד, מפלגת התקווה. בעשותם כך דוחקים אותם כתבים ופרשנים את הבוחרים החילונים שמימין לליכוד היישר לזרועותיו של הליכוד עצמו, או לזרועותיו של
אביגדור ליברמן. בעשותם כך הם מעוותים את רצון הבוחרים.
המטרה מכשירה את השרצים
שוב ושוב מציגים הכתבים והפרשנים את המפלגות (הקיימות והעתידיות) שמשמאל לליכוד כ"גוש" מרכז-שמאל. בעשותם כך הם מעוותים את העובדה שאין מדובר ב"גוש", כי בפועל יש משמאל למפלגת המרכז - הליכוד - אוסף של מפלגות שראשיהן מתקוטטים ובוחריהן נודדים במערכת סגורה. מדובר ברשימות קיימות ועתידיות של
זהבה גלאון,
שלי יחימוביץ',
ציפי לבני,
שאול מופז,
יאיר לפיד,
אהוד אולמרט,
אהוד ברק. אם כן, אין מדובר ב"גוש". כך גם לא מדובר ב"מרכז", כי: א) המרכז תפוס על-ידי מפלגת המרכז - הליכוד - ועל-ידי בנימין נתניהו אישית; ב) אהוד אולמרט ואהוד ברק, כמו גם ציפי לבני, הציעו כל אחד בזמנו הצעות מגונות למכחיש השואה אבו-מאזן (או לרב-המחבלים ערפאת שקדם לו), הצעות שאפילו מרצ לא הייתה מציעה. אבל, הם
מ-ע-ל-י-מ-י-ם.
שוב ושוב מציגים הכתבים והפרשנים את העבריין המורשע אהוד אולמרט כמועמד להוביל את ה"גוש" מול בנימין נתניהו. בעשותם כך
מ-ע-ל-י-מ-י-ם הכתבים והפרשנים את העובדה שגם אם בית המשפט נמנע מלהטיל קלון על האיש - מעשה תמוה בלשון המעטה - אין ספק שמעשיו של המורשע נגועים בקלון, שבכל מדינה מתוקנת היה פוסל אותו מלהמשיך בפעילות ציבורית.
אבל, בישראל נוהגים כללים אחרים, והמטרה - להפיל את נתניהו - מקדשת את האמצעים ומכשירה את השרצים. הוא שאמרנו:
הם מ-ע-ל-י-מ-י-ם!