בימים האחרונים, כשהתלבטתי במה להתמקד ברשימה השבועית, חשתי מועקה מסוימת, תהיתי מה עוד אפשר לחדש בפעם השלוש-עשרה שכותבים על אותה פרשה. קצת התלבטתי אבל בסוף החלטתי להתחיל ממש מהתחלה, מבראשית. הרי מדובר בפרשה הראשונה בתורה, פותחים מחזור חדש של קריאת פרשת השבוע, והרעיון המקובל אצלנו הוא שאכן זו ההזדמנות להתחדש, להתחיל מבראשית בעבודת ה' ובעצם, להתחדש בכלל, גם בעניינים הפרטיים שלא כל כך רואים את הקשר שלהם לעבודת ה'. הרי מקובל אצל גדולי צדיקי החסידות, כי "כמו שאדם מעמיד את עצמו בשבת בראשית, כך תיראה השנה שלו" לכן הקפידו, באופן מיוחד בשבת זו, על תוספת הידור בשיעורי הלימוד הנהוגים בשבת. ומכיוון שזו הזדמנות להתחדש ברוחניות, אין שום ספק שזו הזדמנות להתחדש גם בגשמיות, שהרי הגשמיות נגזרת מן הרוחניות כידוע.
פרשת השבוע פותחת בפסוק: [א] בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ידוע פירושו של רש"י לפסוק הראשון בפרשתנו: בְּרֵאשִׁית - אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית - משום [תהלים קי"א] "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" שאם יאמרו אומות העולם לישראל "ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים" הם אומרים להם "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו": כלומר עניינה של התורה הוא המצוות שהיא מורה לנו, מה צריכים לעשות ומה אסור לעשות, וללימוד זה, תיאור הבריאה אינו מוסיף דבר לכאורה. הרמב"ן תוהה על השאלה הזאת: ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלקים, כי הוא שורש האמונה, והאמונה הזאת היא הבסיס לקיום מצוות התורה.
לכן מסביר הרמב"ן שהשאלה שמביא רש"י מר' יצחק, מתייחסת לעובדה שמהכתוב בסיפור מעשה בראשית לא ניתן ללמוד כיצד באמת נברא העולם, "כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים" ועל כן צריכים למצוא טעם לכך שהתורה פתחה בסיפור מעשה בראשית. והטעם הוא לבסס את האמונה ביוצר בראשית כתשתית לקבלת עול תורה ומצוות. אלא שפירושו של הרמב"ן, ולכאורה גם של רש"י, אינו מסביר את הצורך בסיפורים שהתורה מספרת לנו באריכות לפני שהיא מגיעה למצווה הראשונה, כנ"ל. כי אם המטרה היא לבסס את האמונה, בשביל זה מספיק סיפור הבריאה. ואם המטרה היא גם ללמד שהרשעים נענשים, כמו דור המבול ודור הפלגה, והצדיקים, כמו נח, זוכים לקבל שכר, אפשר לעצור שם ולעבור לרשימת המצוות. מה התועלת בלימוד כל הסיפורים כולל שיעבוד מצרים והיציאה משם?
ייחודה של ארץ ישראל ולכאורה אפשר לשאול יותר מזה, אומר כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ', מעולם לא מצאנו שהכובש ארץ במלחמה יואשם בגזל. שהרי מאז ומעולם זו דרכו של עולם, שהחזק באותו זמן כובש ארץ מהחלש ממנו, ומאותו רגע היא שלו. אז מדוע לחשוב שדווקא אותנו יאשימו בגזל? לכן מסיק הרבי שבפירושו של רש"י טמון יסוד עמוק ביותר המאפשר להבין נכונה את היחס שבין ישראל לעמים בכלל ובנוגע לארץ ישראל בפרט. ובעצם, מדובר ביסוד כללי בעבודת ה' של כל יהודי ויהודייה. כי הטענה של הגוים "ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים" אינה יכולה להיות מופנית כלפי גוים אחרים כי ההבדלים ביניהם אינם מהותיים, הם טכניים בלבד. במילים אחרות, מהותה של ארץ אינה משתנה לפי העם היושב בה. מה שאין כן ארץ ישראל, מרגע שכבשנו אותה היא הפכה להיות ארץ הקודש, ועל זה הטענה של אומות העולם "ליסטים אתם".
הגויים רואים שהמהות של הארץ השתנתה ועל כך הטענה שלהם; הם רוצים שלארץ ישראל לא יהיה שום ייחוד, שתהיה ככל הארצות. ומה שרש"י מלמד אותנו בפירושו הוא שזו המתכונת בה בחר הבורא יתברך לנהל את עולמו, שקודם ישלטו בארץ שבעה גויים והארץ תהיה ככל הארצות; ורק לאחר שֶׁתִּמָּלֵא סְאָתָם, בני ישראל יכבשו אותה מהם ואז תיחשף מהותה האמיתית שהיא מהות של קדושה. וזהו שאומר רש"י: "הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". כי תכלית הבריאה, רצונו של הבורא יתברך, הוא שהאדם יעשה מה שצריך, ולו במאמץ רב, כדי לגלות את הקדושה. לא שזו תתגלה בהנחתה מלמעלה.
תועלת הלימוד ברחם אמנו ממשיך הרבי בביאורו לפירוש רש"י ומביא כדוגמה את האמור בתלמוד [מסכת נדה ל/ב]: שבעוד העובר ברחם אמו, "מלמדים אותו כל התורה כולה; וכיון שבא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה. ומה היא השבועה שמשביעין אותו - תהי צדיק ואל תהי רשע. ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. והוי יודע שהקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה - מוטב, ואם לאו הריני נוטלה ממך". ולכאורה, בשביל מה זה טוב? אם כבר לימדו אותו, למה להשכיח ממנו את הכל? ואם בסוף משכיחים - בשביל מה ללמד? וגם, מה מועילה השבועה אחרי ששוכחים אותה, כמו ששוכחים את כל הלימוד? ובכן, בחסידות מבואר ששבועה זה גם מלשון שׂובע, השבועה מעניקה לו את הכוחות הדרושים כדי לקיים את השבועה גם אם הוא לא זוכר אותה. היא נמצאת בעל-מודע שלו.
וזו גם התועלת מהלימוד המוקדם של העובר למרות שמשכיחים אותו ממנו בלידה; אותו לימוד נמצא אצלו בעל-מודע, קרוב לתודעה, ובכל רגע, אם רק ירצה, הוא יכול ללמוד תורה ובכך להתחבר למה שלמד ברחם אמו. וכך גם בענייננו, הקב"ה ברא את העולם בחסד חינם, מבוסס על הקדושה שיורדת מלמעלה, עוד לפני שהיה בין הנבראים מישהו שיכול להעריך וליהנות מהקדושה הזאת [פרק ב]: וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. מרגע שנוצר האדם, הוא קיבל משימה, מצווה אחת שאם יקיים אותה ישאיר את העולם במצב של קדושה גלויה. אבל הוא נכשל בחטא עץ הדעת כידוע והקדושה נסתלקה, עלתה למדרגה גבוהה יותר ובעצם, נטמעה בתוך הבריאה, נעלמה. אגב, לכן קוראים לעולם עולם, כי הוא מעלים. התהליך הקשה הזה של העלמה והתעלמות מהקדושה נסתיים במבול כידוע, שטיהר את הארץ מהזוהמה שנטמעה בה.
שום דבר לא אמור לבוא בקלות ההצלה של נח ומשפחתו לא ממש עצרה את תהליך ההשחתה שהסתיים במבול. היא לא המשיכה אותו באותה עוצמה אבל גם לא עצרה. ואז נולד אברם הוא אברהם אבינו וממנו מתחילה ההיסטוריה של עם ישראל, העם שכלפיו טוענים "ליסטים אתם". והעם הזה, אומר לנו רש"י לפי ביאורו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ', משימת חייו היא להעלות לקדושה את הבריאה כולה. כי כך הקב"ה רוצה, שההעלאה הזאת תהיה בידי אדם ולא בידי שמיים. כך בעבודה הפרטית של כל יהודי ויהודייה, לחפש ולמצוא את הנוכחות האלוקית בכל העניינים, וכך גם ביחס לארץ ישראל, שנתחבר אל קדושת הארץ ולא נתייחס אליה כאל נדל"ן שיש לגביו מחלוקת בין שווים ר"ל. והעבודה שלנו קלה יחסית כי אנחנו לא אמורים להמציא משהו חדש, רק לעלות על הנתיב שסללו עבורנו אבותינו.
המעניין הוא שהטענה הזאת שׁשָׂם רש"י בפי אומות העולם, לא נשמעה פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. בטח לא באותן שנים שהשליטה שלנו כאן הייתה מלאה. וכאשר בכל זאת הושמעה הטענה הזאת, בפני אלכסנדר מוקדון, כמסופר במדרש (שמעוני) בימים שהייתה לנו בקושי אוטונומיה חלקית, בטח לא עצמאות, השיבו היהודים תשובה ניצחת ובכך הסתיים העניין. מצד שני, מאז תחילת התהליך של "שיבת ציון" המחודשת, הטענה הזאת אינה יורדת מסדר היום העולמי. למישהו יש הסבר? ובכן, אילו רק היו לנו תשובות, אפשר היה לטעון שהגויים אינם משתכנעים מהתשובות שלנו. אבל הבעיה האמיתית היא שאין לנו תשובות וממילא אף אחד לא שומע מאתנו כאלה. כי מי שאמורים להשיב לא למדו את הפירוש הראשון של רש"י על התורה.
בפני אלכסנדר מוקדון טענו שרידי הכנענים כי הארץ קרויה על שמם בכל התנ"ך, וזו הוכחה כי היא שלהם. היהודים השיבו כי באותו תנ"ך מוגדר כנען כעבד עולם, וממילא רכושו שייך לבעליו. בני ישמעאל טענו שזכותם לקבל חלק בירושה שהשאיר אברהם לבניו, ואפילו חלק כפול, כי ישמעאל הוא הבכור וזהו הדין בתורה. היהודים השיבו כי אברהם חילק את רכושו בחייו ועל-פי דין תורה, אין לערער על חלוקה כזאת. היו עוד כמה טוענים וטענות, בכל המקרים התשובות שיכנעו את הבורר, אלכסנדר מוקדון, וברור לגמרי כי ביסוס התשובות על הכתוב בתורה הוא ששיכנע. הגיע הזמן שנלמד את הפירוש הראשון של רש"י לתורה ונתייחס אליו כאל הוראה אקטואלית. בלי ספק זה ישפר את מעמדנו הבינלאומי.