חזיונות דניאל

אין מנוס מן המסקנה, כי עד לפני ארבע שנים הופקד משרד המשפטים - מהחשובים ומהרגישים שבכל ממשלה - בידיו של מי שהאמת אינה בהכרח נר לרגליו. משום שכך בדיוק מצטייר השר דאז, פרופ' דניאל פרידמן, במאמר שפרסם לטובתו של מי שמינה אותו לתפקיד - אהוד אולמרט (כמובן בעיתון הבית של אולמרט, ידיעות אחרונות). היה זה לא אחר מאשר פרידמן, שרק לפני חודשיים יצא נגד ניהול משפטו של אולמרט בתקשורת - אחרי שהוא עצמו עשה זאת קודם לכן. כעת הוא חוזר בדיוק על אותו מעשה, בטרם החליטה הפרקליטות האם לערער על זיכויו ועונשו של אולמרט בפרשות ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות - דהיינו: בעוד משפט זה עודנו תלוי ועומד, ופסק הדין בו איננו חלוט. ואילו בשולי המאמר אין כל איזכור לקשר ההדוק בין הכותב לבין הנושא, ופרידמן מצטייר בצורה שקרית כפרשן אובייקטיבי שרק האמת לנגד עיניו. אבל אלו רק עבירות טכניות ביחס לתוכנו של המאמר. לא נעמוד על כל הכזבים וההטיות שבו, אלא נסתפק בעיקריים שבהם.

• הראשון הוא דווקא מה שאין במאמר: אף לא איזכור אחד של פרשת הולילנד. פרידמן נרתם לשירותם של מי שמנסים לטעון, כאילו אולמרט אינו יכול להתמודד על ראשות הממשלה בשל עברו הפלילי - בעוד מה שמונע זאת ממנו הוא ההווה הפלילי. פרידמן אינו מתמודד ולו במילה אחת עם בג"ץ פנחסי, אשר מונע מאולמרט להתמנות אפילו לסגן שר - ומקל וחומר מונע ממנו להיות ראש ממשלה. פרידמן לא יתן לעובדות לבלבל אותו.

• פרידמן: "אולמרט נאלץ להתפטר עקב המהלך השגוי של הפרקליטות להשמעת עדותו המוקדמת של טלנסקי". העובדות: אותו מהלך אושר בידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, ובפסק הדין אין מילה של ביקורת עליו. היה זה אולמרט שדחה את הצעת המדינה להשמיע את טלנסקי בדלתיים סגורות. והחשוב מכל: הוא התפטר משום שהציבור מאס בו, בחשדות לשחיתות שדבקו בו ללא הרף ובכשלונו הקולוסאלי במלחמת לבנון. אולמרט התפטר רק אחרי שדן חלוץ ועמיר פרץ שילמו את מחיר הכשלים, ומעמדו הציבורי נחלש והפרקליטות העזה להתחיל לטפל ברצינות בחשדות האמיתיים נגדו.

כדאי גם לצטט את דבריו של השופט אהרן ברק בבג"ץ פנחסי: "עשויות להיות נסיבות שבהן עצם קיום החקירה מצדיק סיום כהונה. עשויות להיות נסיבות שבהן גם הרשעה אינה מצדיקה סיום כהונה. לעניין זה, אינו מכריע סעיף האישום בתור שכזה. מכריעות הנסיבות של ביצוע העבירה ושאר נסיבות המקרה".

לא משום שהיה צח כשלג

• פרידמן: "יש להצטער על כך ששופט עליון בדימוס [אליהו מצא] מחווה דעה כזו [שיש להגיש ערעור] על תיק העשוי להתברר בערעור". כלומר: לשר המשפטים לשעבר מותר להתבטא, ולשופט עליון לשעבר אסור? או שהכל עניין של פוזיציה? כאשר שופט פורש, הוא הופך לאזרח לכל דבר ומותר לו להביע דעה בכל נושא. מצא פרש לפני שבע שנים; כמה זמן צינון לדעת פרידמן עליו לגזור על עצמו?

• פרידמן: "משנפל האישום בשוחד נותר בידי הפרקליטות [בפרשת טלנסקי] תיק בעייתי למדי". אם כבר, התמיהה היא מדוע באמת - לנוכח המסכת העובדתית שתוארה בכתב האישום ובעיקרה אושרה בפסק הדין - לא הואשם אולמרט בשוחד. הוכח שהיו מעטפות כסף, הוכח שכסף התקבל והוצא ללא דיווח וללא תיעוד, הוכח שהייתה כספת סודית. אולמרט זוכה משום שלדעת בית המשפט המחוזי, מעשיו לא חצו את הרף שבין המשמעתי והאתי לבין הפלילי - לא משום שהיה צח כשלג.

• פרידמן: "התופעה שלפיה איש ציבור מחליט בעניין של לקוח המיוצג על-ידי מי שמקורב אליו איננה חדשה וכרגיל לא נחשבה עבירה פלילית ולא גררה העמדה לדין". לפי פרידמן, אפשר לעשות כל דבר בפעם השנייה - אבל אי-אפשר לעשות דבר בפעם הראשונה. ההיגיון המעוות שבהשקפה זו ברור לעין.

• פרידמן: "היה זה השופט מצא... שפסק כי אין בעיה של ניגוד עניינים כשקיימים קשרי ידידות בין השופט לעורך הדין המייצג את הלקוח". בית המשפט המחוזי קבע בנושא אולמרט, כי קשריו עם אורי מסר היו עמוקים בהרבה מחברות גרידא ולכן הרשיע אותו בפרשת מרכז ההשקעות.

מותר וחובה להשתמש בסעיף

• פרידמן: "הניסוח המעורפל של העבירה של הפרת אמונים מאפשר העמדה לדין בשל התנהגות באיש לא ראה בעבר כפלילית וממחיש גם את בעיית האכיפה הבררנית". ראשית, תפיסות עולם משתנות ותפישות משפטיות חייבות להתאים את עצמן למציאות. שנית, כל עוד הסעיף קיים בחוק העונשין - מותר ואף חובה להשתמש בו במקרים המתאימים. איש לא הפריע לפרידמן, בהיותו שר המשפטים, לפעול לביטול הסעיף או לשינויו - אך נראה שאת ה"בעייתיות" שבו גילה רק כאשר הופעל נגד פטרונו.

• פרידמן: "בינתיים נקבע, ובצדק, על-ידי השופטים דנציגר וסולברג, בתיק אחר, שכשיש זיכוי פה אחד בהרכב של שלושה שופטים, אין לערער לעליון". זהו השקר והסילוף הבוטים ביותר של פרידמן. דנציגר וסולברג לא קבעו אלא אמרו בדרך אגב; והם לא קבעו אלא אמרו שיש לשקול היטב האם לערער; ועם כל הכבוד - בית המשפט העליון אינו יכול לבטל זכות חד-משמעית ובלתי מותנית הקבועה בחוק.

• פרידמן: "הרושם המתקבל הוא שהפרקליטות לא תירתע והערעור המיותר יוגש". אם היה פעם ערעור חיוני, זהו המקרה. גם בצוות ההגנה של אולמרט אומרים, כי פסק הדין בנושא טלנסקי (להבדיל מפרשת ראשונטורס) הוא בר-ערעור. חובתה של הפרקליטות להביא את ההאשמות הקשות נגד ראש הממשלה לשעבר להכרעת הערכאה השיפוטית העליונה בישראל. בימים הקרובים גם נסביר על מה בדיוק מן הראוי לערער.