נֹחַ לַבִּרְיוֹת פָּשׁוּ בָּאָרֶץ חָמָס עֹשֶׁק וָמַעַל וְהַרְשָׁעִים הִשְׁחִיתוּ שַׁעַל שַׁעַל וְצַעֲקַת הֶעָשׁוּק עָלְתָּהּ אֶל עַל עַל כֵּן גָזַר: קֵץ כֹּל בָּשָׂר וּפָעַל כִּי קָצָה נַפְשׁוֹ בָאָדָם שֶׁכֹּל מִדָּה טוֹבָה בּאָרֶץ הִשְׁחִית נִחַם על שֶׁבָּרָא לָאָדָם וְלוֹ הוֹעִיד גָּזַר לְהַשְׁמִיד כֹּל חַי אֲשֶׁר הָיָה רַק נֹחַ וּבְנֵי בֶיתוֹ וְחַיּוֹת הֶחֱיָה כִּי קָצָה נַפְשׁוֹ בָּאָדָם בּרַם ה' לֹא הֵמִית הָאָדָם שֶׁבָּרָא וְהִשְׁאִיר עוֹלָם על כַּנּוֹ לְתִפְאֲרָה נִשְׁבַע לִגְעוֹר לַעֲנוֹשׁ עַל כֹּל הֲפָרָה כְּפִי שׁדִּבֵּר יִשַׁעִיָה שָׁם בַּהַפְטָרָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְּרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָּמּוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה' המבול מדוע בחר אלהים להשמיד כל אשר ברא במי המבול, כי הרי המים הם "החיים" בלעדיהם אין חיים ובלבד והאדם שומר על טהרתם וְזַכּוּתָם, אם מְטַמֵּא אותם ומבאיש רֵיחָם הם ממיתים כל חי. המבול אומר רש"י מלשון בּלָּה את הכל , כלומר הרקיב את הכל ובִלְבֵּל את כל חי, צומח ודומם יחד. הוא המוביל את הכל מן הגבוה לנמוך - מלמעלה למטה והביאם לְבָבֶל שהיא עמוקה . לכן הביא את מי הגשמים והמעינות כמבול על הארץ כענישה. בהמשך נאמר כי , בהתחלה הקב"ה המטיר מטר על הארץ אשר יחשב לברכה לתת חיים, כאומר לאדם לו הטבתם דרככם היה המטר שאני מביא לברכה, אך השחתם דרככם , המטר שאני ממטיר לגשם זלעפות ויהפך לקללה עד שתטבעו בו. מלכתחילה ברור כי הקב"ה לא התכון להחזיר את הארץ לתוהו ובוהו את כל אשר ברא כפי שהייתה לפני הבריאה (בבראשית) , הקב"ה נתן התראה לבני האדם בתקופת נח שנמשכה מאה ועשרים שנים , הזמן שנדרש להכנת התיבה.
משנכח לדעת כי בני האדם הולכים ומוסיפים חמס וגזל גמר אומר להשמידם. ברם עצם מציאת אדם בשם נח שראה צדיק בדורותיו זאת בהשוותו לדורו ולאלה שקדמו לו, נחה דעתו וגמר אומר להציל את העולם בזכותו ולכן הוא ובניו ופמליתו, נועדו לחדש את האנושות. אחרי המבול. ללמדך גם הקב"ה חס על יציר כפיו למרות זעמו על כי האדם פוגע בזולתו .חומס וגוזל אותו באמרו: אחרי המבול . בחטאם של אלה שהשחיתו עד כדי כך, נגזר על חי למות לבטח היו כאלה שחטאו ושיחתו פחות. לכן נאמר" הלך הירוק עם היבש . בערבית אומרים זאת כך: רַאחַת אִל חַ'דְרָה מַעְ אִל יַאבְסֶה וגם הם הֻכְחֲדוּ עם כל חי.
נח לא הופרע בבניית הַתֵּבָה הַתֵּבָה כפי שפרשת נח מספרת נבנתה במשך מאה ועשרים שנה לעיני כל. וסקרנותו של איש לא גרמה לשאול למה נח בונה תבה כל כך גדולה עשויה מ-: עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תעשה את התבה (ו/יד) הקב"ה רצה שדור המבול יראה זאת וישאל כדי שֶׁנֹחַ יאמר לשואלים, כי עתיד הקב"ה להביא מבול על העולם אם לא ישובו, בלשוננו כיום , אם לא יעשו תשובה וכפי שאנו יודעים הם לא שבו (מן תשובה). יותר מזה בנית התבה לא הרשימה את אנשי דורו של נח, לו היו אכן מאמינים כי נח ומשפחתו נִצָּלִים מטביעה במי המבול והם עומדים למות, היו פורצים ומתפרצים ונכנסים לתיבה. המדרש אומר כי הקב"ה הגן על נח והרחיק מעליו עושי רע שנאמר: וַיִסְגֹּר ה' בעדו.(ז/טז) , ולפי המדרש : אלהים הקיף את התבה בְּדֻבִּים ואריות , אולם לפי הפשט פרוש וַיִסְגֹּר ה' בעדו, שסגר כנגדו מן המים, כי אנו קוראים: ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת אל התבה (ז/יב,יג) , כלומר לא מהר נח ובני ביתו להכנס לתבה למעשה היו בסכנת טביעה, אלא בא האלהים וסגר כנגדו מן המים, כמין חומה ששומרת עליו ועל בני ביתו, כך שהאחרים היו מחוץ להַסֶּגֶר שסגר אלהים עלנח ובניו. הגשם ירד במשך 40 יום ו-40 לילה ונפסק, אך המים הוסיפו לעלות מאליהן ממעינות שפרצו ממעמקי האדמה מעבר לכך: ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום(ז/כד)
ויעצב את לבו.
כשם שבבריאה שברא אלהים את הארץ ואת כל אשר בשמים ואת החיה והשורץ במים והצומח למען האדם, חזר הקב"ה והשמיד כל אשר ברא עם האדם, ויעצב אל לבו .(ו/ו בראשית), בערבית אומרים: ראחת אס-סכרה אג'ת אל פכרה (راجت الفكرة اجت القكره ) כלומר אחרי השכרות באה ההתפכחות . על כן אלהים, התעשת אחרי המבול כאשר הארץ יבשה וכל החי והצומח אבדו הוא נעצב על אבדנם אז נשבע : ולא אֹסִף עוד להכות את כָּל-חַי כאשר עשיתי. הנחמה הממשית הייתה בכך שהשאיר את דרי התיבה אשר יצאו ממנה לֶחָרָבָה (ליבשה) לאויר העולם, לכן הקב"ה אז אמר: איש בחטאו יומת. ניצולי המבול נח ובניו שיצאו מן התיבה זכו גם לברכתו כברכת שנתן אלהים לאדם וחוה באמרו:
פרו ורבו ומלאו את הארץ ומוראכם וְחִתְּכֶם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידיכם נתנו. יחד עם זה נקבעו כללים שנודעו מאוחר יותר "כשבע מצוות בני נח" שהיה על כך חי לקימם, בעיקר ישראל עוד בטרם ניתנה לו התורה. כללים אלה נועדו לקים עולם טוב יותר. אי קיום מצוות לא יביאו לחורבן על הקב"ה , אלא העולם יחרב ממעשי האדם עצמו.
תהליך התהוות האנושות ועם ישראל עשרת הדורות הראשונים היו מאדם עד נוח כפי שנמנו בפרשת בראשית, עתה אנו מונים עשרה דורות נוספים מנוח עד אברהם אבינו. ואלה הם: שֵׁם הוליד את אַרְפַּכְשָׁד , שהוליד את שֶׁלַח, שהוליד את עֶבֶר, שהוליד את פֶּלֶג, שהוליד את רְעוּ, שהוליד את שְׂרוּג, שהוליד את נָחוֹר שהוליד את תֶרַח שהוליד אתשה אברם, את נחור ואת הרן . התורה מתעכבת על אברהם ומאזכרת את נחור והרן אֵחָיו של אברהם כדי לידענו לראשונה שיש גם להזכיר בתורה גם נשים אחרי חוה . מבני הדור העשירי אברהם והרן מגיעים אנו לעם ישראל שעתיד להתהוות מאברם שנחשב אבי העמים המאמינים שקבלו עליהם את האמונה באל אחד. ואף נאמר על אברהם אב המון גויים.. אברהם, נחור והרן,כנכדיו של נחור הראשון, נזכרים כדי שנדע כי בנות הרן הן: שרה ששמה היה שָׂרָי וגם יִסְכָּה שנשאה לאברהם ואחותה מִלְכָּה נשאה לאחי אברהם לנחור הרן מת על פני אביו תרח. מכאן ואלך מתרכזת התורה באברם הוא אברהם ובשרי היא שרה. גם ההפטרה שהותקנה להיות ממין הפרשה על-ידי דור הבית השני, עוסקת בשני הנושאים העיקריים שפרשת נח עוסקת בהם: במבול שנזכר שם : כי מי-נח (המבול) זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי-נח עוד. (ישעיהו נ"ה) ופותחת ההפטרה ב-רֹנִּי עקרה לא ילדה (בישעיהו נ"ד -) כי שרה אשת אברהם הייתה עקרה. שני הנושאים האלה מבשרים שיש תקוה וכי אחרי כל מצוקה באה הצלה מאת השם, וממשיך ישעיהו עוד ואומר: אל תִּירָאִי כי לא תֵּבֹשִׁי ואל תִּכָּלְמִי כי לא תַּחְפִּירִי כי בֹּשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תשכחי וחרפת אַלְמְנוּתַיִךְ לא תזכרי עוד. מכאן אם נשליך על ימינו אלה, נצטרך להיות מצוידים בדברי עִדּוּד של הקב"ה מפי הנביא ישעיהו ששוב לא יעזב אלהים עמו, וכי העננה שיש כיום מעל ראשנו תחלוף ותעלם. כשם שהייתה פעמים רבות והיא נעלמה, זאת בזכות היותנו מאמינים בקיומו הנצחי של עם ישראל. גם אם יש בתוכנו נביאי זעם, הרואים בהתנהלותנו כעם לא מספיק הומנית אנושית, הרי הם נמצאים עדין תחת אותה עננה, נטולי אמונה בכוחו של עמנו לְעַוֵּת וּלְתַקֵּן, גם בשפל הוא רם מכל העמים הסובבים אותו, ומהעמים שדנים אותו. כי
ישראל שוב לא יובס ולא ארצו תפלש, וכי כוחנו באמונתנו ואין לְבוֹש וּלְהִכָּלֵם, כי כחנו במתננו כאשר באמונתנו בלבנו בזכות קיומנו, נתגבר על כל אויב וצר ונביס אותם.
הֶחָמָס שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ הָלַךְ וְנָמוֹג וְ"חָמָס" תַחְתָּיו אֶלָיו הָמוֹן יַעֲרוֹג פּוֹשֵׁט צוּרָה וְלוֹבֵשׁ צוּרָה וְ"הִלָּה" מוֹפִיעַ כִּמְפַתֵחַ יְצִיר חִזְבְאַלָּלא ונָטוּל הִלָּה מְגָלוֹמָן אֶת עַמּוֹ הָרַס מַחְמַד "מַצִּיל" מַנְהִיג העַם בְּפָרָס נג'אד זה הצלה הַצּוֹרְרִים לֹא לַמְדּוּ דָּבָר מֵהֶעָבָר שֶׁאֱלֹהִים דַּן כֹּל רוֹדָן עָנַשׁ וְשָׁבַר אַף אִם הָאֵל הִתְאַנָּף עַל יִשְׂרָאֵל לֹא נְטָשׁוֹ וְלֹא עָזָבוֹ לְנַפְשׁוֹ הָאֵל כִּי יִשְׂרָאֵל בָחַר בֶאֱלׁהִים אֱלֹהָיו וְהָאֵל בָחַר בְּיִשְׂרָאֵל כְּבֶן טִפּוּחָיו וּבְקוּם בְּנֵי אָדָם בָּאֵל לְהִלָּחֵם חָמַל עֲלֵיהֶם בָּלַל שְׂפָתַם וְרִחֵם כִּי שַׂם קֶשֶׁת בְּעָנָן, לֹא לְכַלּוֹתָם וּכְהֶרֶף הִכְרִיעַם בְּבִלְבּוּל דַעְתָּם 