החצב והרגבים נושאים פניהם כלפי מעלה, כלפי ענן נושא גשם, כדי שיתגשמו מאווייהם המואנשים של הרגבים והחצב. יתגשמו במובן של הגשמה ובמובן של ממטרי גשם.
החצב והרגבים נושאים עיניים כלפי מעלה לממטרי מים חיים, מייחלים לכך שתישמר ההרמוניה בטבע, לא נהיה עדים לחריגה של צמא ויובש, ושגם לא תהיה חריגה של ממטר אימתני - ממטרי מבול - המכלים את הטבע. בארץ היבשה הזו נעמי שמר נכספת למים - "לבורות המים", "אל המעין הפועם בהר", "שם אהבתי תמצא עדין...".
אנחנו חיים בדור שמיליארד אנשים על פני כדור הארץ נבצרת מהם כל אפשרות של נגישות למקורות מים חיים זמינים בכל עת. מיליונים מוצאים מותם כתוצאה משימוש במים מסוכנים לחיים. ולמרבה הצער, רבים מוצאים מותם בעת התפרצות בלתי ניתנת לשליטה של מקורות מים המותירים שובל של הרס וכיליון.
מודעים לברכה בארצנו הקטנה אנו עדים לתקופות רבות וארוכות של צמא ויובש. בתקופה המודרנית הצטרף גם לעתים חשש ממים, שלא טופלו כיאות. לכן גם חשש מללקות במחלות זיהומיות.לא ניתן להתעלם מכך שאנחנו נושאים באשמה כבדה בחילול מקורות מים על-ידי זיהום תעשייתי, מי שופכין, כימיקלים וחומרים מסוכנים.
המים - סמל לטוהר רוחני ומוסרי "ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן" - מהווים במציאות חיינו לא פעם מוקד של טומאה וחילול בידי אדם על-ידי ניצול ושימוש בלתי מרוסן ובלתי אחראי של אוצרות הטבע העומדים לרשותנו. פרשת נוח מאתגרת אותנו כחברה להגברת המודעות החברתית, לאמץ כללי התנהגות נורמטיבית על-ידי טיפול נאות באוצר המבורך הנקרא מים, בו התברכנו כחברה.
מן הראוי שנשים לב, שקריאת הפרשה היא בסמיכות לחג הסוכות, בו "אנו נידוים על המים". בשמיני עצרת נישאת התפילה לגשם ומעתה הפנייה היא אל "משיב הרוח ומוריד הגשם". החברה הדתית נושאת משאלת חיים "תן טל ומטר לברכה".
כדי שימצא האיזון, והמים לא ייהפכו למקור קללה, יש לא מעט דברים שתלויים בנו כחברה. ישנם דברים שהם מחוץ לשליטתנו. מה שכן בשליטת האדם מחייב התגייסות ליצירת חיים, בהם לא נהיה עדים לכך שמיליארד איש על פני כדור הארץ אין להם נגישות
למים ועל רבים מרחפת סכנת שתייה של מים מזוהמים.
ונסיים בהבעת משאלה לשלום, כי בהעדר שלום נתונה מדינת ישראל, לצערי, מנותקת ממקורות מים חיים. גאון הירדן, חייו עלו על שרטון ובעקבותיו נפגע אנושות גם ים המלח. קריאה בפרשת נוח מגבירה בי את התודעה החברתית לשמירה על מקורות המים והתגייסות למאבק לשלום באזור בו אנחנו חיים.
