לפני כשנתיים שמעתי, במכללה של גמלאי המורים בת"א, את הרצאתה של הסופרת יוכי ברנדיס על הנושא "רחל אמנו" - כיצד היא הייתה לאם האהובה ביותר במסורת שלנו". בעקבות הרצאה זו כתבתי לה את הרשימה הזאת, ובה הבאתי כמה הערות בנושא זה (אך לא זכיתי, לצערי, לקבל את תגובתה להערות אלה).
ובכן, מתוך שמונה האימהות שלנו, שמופיעות במקרא בסדר הכרונולוגי הבא: שרה, רבקה, רחל, לאה, בלהה, זלפה, אסנת אשת יוסף ותמר אשת ער, שהייתה ה"אם הגדולה" של שבט יהודה, והיא גם האם של כולנו - היהודים (שכן אנו, ברובנו, נמנים על צאצאי השבט הזה ושבט בנימין הקטן, שנבלע בו וזאת לאחר שעשרת שבטי ישראל האחרים הוגלו מהארץ ע"י האשורים, שכבשו את ממלכת ישראל לפני למעלה מאלפים ושבע מאות שנים, ועד עתה לא ידוע, לבטח, על קיומם של בניהם-צאצאיהם ועל מקומותיהם).
אם בודקים היטב במקרא, מוצאים שרחל הייתה מיוחדת מאד ביופייה, והייתה אולי אפילו יפה משרה (שפרעה המצרי ואבימלך הפלשתי - חשקו בה). עובדה: יעקב התאהב בה ממבט ראשון, כשראה אותה בחרן עולה לבאר בראש צאן לבן אביה - ומשקרבה אליו הוא בכה ונשק לה ורק אח"כ גילה לה את זהותו. יתרה מזאת: הוא היה אף מוכן לעבוד קשה 14 שנים - כדי להשיגה (שנים אלה היו בעיניו כ"ימים אחדים" - מרוב אהבתו אותה). רחל הייתה "האם הגדולה" של שלושה שבטים בישראל: בנימין, ושני בני יוסף: אפרים ומנשה (אבל לאה אחותה הלא-יפה, היא זו שזכתה ראשונה ביעקב ואף חיה עמו שנים רבות - גם לפני רחל וגם לאחר מות רחל - והייתה ל"אם הגדולה" של ששה שבטים).
ואם גם בודקים את תכונות-האופי של האימהות, כפי שמתגלות, או נרמזות, בסיפורי המקרא, הרי שרה הייתה אולי המנומסת והצייתנית ביותר, שהרי היא "צחקה בקרבה" כאשר בישרו המלאכים כי תלד בגיל 90 שנה; והיא גם לא אמרה דבר (במקרא) על לקיחת בנה היחיד, יצחק, לעקידה. וגם, כנראה, היא הסכימה להיות לפילגש של פרעה המצרי ושל אבימלך מלך גרר - והכל כדי להציל את בעלה אברהם.
האם הגרועה ביותר לעומת שרה, הייתה רבקה אולי האם הגרועה ביותר, מבחינה מוסרית, מבין שמונה האימהות. היא - כנרמז במקרא - לא הייתה בתולה לפני נישואיה עם יצחק, וגרוע יותר: היא הייתה אם שהעדיפה בן אחד ע"פ השני, אף ששניהם היו תאומים שיצאו מרחמה, והיא גם זו שיזמה ו"ביימה" את מחזה-השקר הגדול (בעבור בנה האהוב יעקב), שהוליך שולל את בעלה. (אילו היה זה תלוי בי - הייתי "מעיף" אותה, בשל כך, מההגדה של פסח. ובעניין זה התווכחתי, לפני כשנה, עם הרב עדין שטיינזלץ, שהילל את רבקה וקרא לה "הכבשה הלבנה במשפחה" - בסדרת הרצאותיו ב"אוניברסיטה המשודרת" של גל"צ, ואף פירסם את הרצאותיו שם בספרו "נשים במקרא" שיצא בהוצאת מש' הביטחון, 1983).
האם בעלת התושייה, האמיצה והגיבורה שבין השמונה - הייתה, ללא-ספק, תמר אשת-ער, "האלמנה הקטלנית" ששולחה לבית-אביה, במצוות יהודה, אך החליטה לעשות הכל כדי להמשיך ולהשתייך למשפחת יהודה, וזאת ע"י פיתוי חמיה על-מנת להרות לו (ולהסתכן בכך בשריפה על המוקד) וללדת לו את שני התאומים.
אז מדוע רחל היא האהובה ביותר במסורת היהודית? ובכן, התשובה לכך אינה ברורה די-צורכה וחד- משמעית. האם משום שהייתה היפה ביותר בין כל האימהות (גם "יפת-תואר" וגם "יפת מראה") וגם האהובה ביותר, אך גם החלשה והשבירה ביותר מבין האימהות? נראה שהרומנטיקה ביחד עם הסימפטיה והחמלה כלפיה - עשו אותה לחביבת-העם והמסורת. ואולי גם משום היותה הבת הקטנה יותר במשפחתה, שאותה תמיד נוטים לאהוב יותר (כך הייתה גם מיכל בת-שאול במקרא, וגם אנטיגונה בת-אדיפוס, ואיפיגניה בת-אגממנון - במיתולוגיה היוונית). ויש בין חז"ל הטוענים, כי רחל גילתה גדולת-נפש ביחסה ללאה אחותה (ואח"כ צרתה), כאשר היא "העבירה את רצונה" מפני רצון אחותה, ובכך הוכיחה שהיא מכבדת אותה ואינה מקנאה לה.
