בחירות בלי ויכוח

שום דבר לא מסעיר במערכת הבחירות הזו. לא רק שסופה כמעט ידוע מראש, אלא שלראשונה מזה 45 שנה אין במרכזה שום ויכוח משמעותי, לא מדיני ולא חברתי. השאלה המרכזית והמסעירה שהלהיטה פה את הרוחות בין ימין ושמאל לאורך כמעט שני דורות, התקררה במהלך הקדנציה האחרונה ונמוגה לתוך איזו שלולית של מי אפסיים. באופן פרדוקסלי ומבלבל הוויכוח המדיני הגדול הסתיים בהישג חד-משמעי של השמאל וגם בניצחון מוחץ של הימין. בתחום הזה המרחק בין נתניהו ובין יאיר לפיד או שלי יחימוביץ לא עולה על שני מילימטר. כולם מסכימים שצריך לסגת מכל השטח מלבד גושי ההתיישבות ולהקים מדינה פלשתינית פחות או יותר על-פי קווי יוסי ביילין. מצד שני, וזה הניצחון המוחץ של הימין, פתאום כולם מבינים שאין עם מי לעשות את העסקה הזו ושהפלשתינים לא מוכנים לוותר על הסכסוך ולא רוצים את המדינה שיוסי ביילין מציע להם. כך ששני הצדדים לא מרוצים אבל לא נשאר להם על מה להתווכח. גם בשאלה הכלכלית-חברתית, להט הוויכוח נשמע מזויף ולא במקרה הוא לא מצליח לסחוף את ההמונים. לא תשכנעו אותי שאלי ישי שייך לימין הקפיטליסטי ויעקב פרי הוא שמאל חברתי. מלבד העבודה בראשות יחימוביץ כל יתר גוש השמאל, לפיד-מופז-לבני-אולמרט, שייך מבחינה זו לימין ולא לשמאל, ואין שום ויכוח בינו לבין הליכוד של נתניהו. ואותי אפילו שלי יחימוביץ לא מצליחה לשכנע שהיא מביאה איתה בשורה של שינוי עמוק לחברה או לכלכלה הישראלית. המשק הישראלי אכן קפיטליסטי, מופרט למדי, ובנוי על כלכלת שוק, אבל בשום אופן אי-אפשר לקרוא 'קפיטליזם חזירי' למשק שיש בו ביטוח בריאות חובה וביטוח פנסיה חובה, ושכר מינימום מעוגן בחוק, ורשת ביטחון של דמי אבטלה, וחינוך חינם עד סוף התיכון והשכלה גבוהה מסובסדת מאוד, והסתדרות חזקה. מעמד הביניים הישראלי אכן עובד קשה ולפעמים חורק שיניים במאמץ לגמור את החודש, אבל הוא גם אוכל ושותה ושמח, ויושב בבתי קפה, ונוסע במכונית חדשה ופה ושם יוצא לחופשות בחו"ל. הוא לא מתרושש ולא מידרדר לעוני. ממש לא. תמיד יש מה לתקן ולשפר, ותמיד אפשר גם לקלקל, אבל אפילו לו הייתה שלי יחימוביץ מועמדת ריאלית, הוויכוח בינה ובין מדיניות נתניהו-שטייניץ-סטנלי פישר הוא על פרטים ולא על הכלל. וגם זירת הקרב הדתית-חילונית לא בוערת הפעם. לפיד הבן הוא לא לפיד האב, הוא הולך על פיוס ולא על ריב ומגייס דתיים לרשימה שלו. אפילו מחאת הפראיירים נשמעת כמו סיסמת בחירות ולא כמו זעקה מהלב. כולם יודעים ששאלת הגיוס וההשתלבות של החרדים לא תיפתר באבחת חרב ולא בהכרעת קלפי, אלא בתהליך ממושך, וראש הממשלה אולמרט או לבני לא יעשה בעניין הזה משהו מאוד שונה מראש הממשלה נתניהו.