אני מעריך שרבים לא יאהבו לקרוא את דברי ולא יהיו מוכנים לשמוע אפילו מילה אחת לטובתו של
משה קצב. אך בניגוד להם אני מרגיש, כי את המילים הבאות חובתי המלאה לכתוב כאדם. אני חושב שלא עלי התפקיד המקורי לכתוב בעניין. ישנם אנשים הבקיאים ממני בפרטים וישנם אנשים החושבים כמוני ושקולם נשמע יותר בשל היותם מוכרים, אהודים ומפורסמים, אך אולי הם מפחדים לאבד השפעה תקשורתית או את אהדת הקהל. ואני, סתם איש פשוט, המוכר מעט לגולשים הקבועים של האתר [גם לא בטוח], שהחליט לנהוג על-פי הכתוב בפרקי אבות: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" וכך אני עושה.
לאחרונה עברתי ליד דוכן העיתונים וקראתי כהרגלי את הדף הראשי של עיתון
ידיעות אחרונות. כשראיתי את הכתוב על הנשיא לשעבר, חשכו עיני. בניגוד להרגלי, קניתי את העיתון אותו אני נוהג להחרים, והוא מופיע כאן לידי בעת כתיבת שורות אלו הנכתבות באיחור, שהרי עבר כבר זמן רב יחסית מאז פורסמה הכתבה.
באותיות הגדולות נכתב כך: "אסירים ממררים את חייו של קצב". באותיות קטנות יותר מופיעות המילים הבאות: "עמי פופר התנכל לנשיא לשעבר והועבר לכלא אחר", "אסירים אחרים הרטיבו לו את המזרן, מרחו דבק והעלימו ממנו מזון".
אני קורא את המילים הללו וחש איך רבים מבני עמי קוראים את אותן המילים ומתמלאים בשמחה ובקריאות מהסוג: "מגיע לו". ולעומת זאת אני חש כאילו דוקרים אותי בסכין, כאילו קצב היה אבי או אחי למרות שאין בינינו קשר כלל ומעולם לא הייתי אחד ממעריציו (אם כי גם לא משונאיו).
עונש לכל החיים רוב הפושעים שאינם מסוכנים אינם מוכרים לציבור ואף נשארים בעילום שם ויכולים להתחיל חיים חדשים לאחר צאתם מבית המאסר. על קצב לעומת זאת נגזר מראש ללכת כל ימי חייו ברחוב כאשר אצבעות האנשים ועיניהם יופנו כלפיו תמיד בהתלחשויות: "הנה הנה הנשיא האנס", "ראית חמוד שלי? זה היה פעם נשיא!!! יודע מה קרה לו?" וכו'.
למעשה, על קצב נגזר עונש לכל החיים. רבים מחבריו ודאי עזבו אותו או פוחדים להתקרב אליו פן ייפגע שמם הפוליטי או התקשורתי, וחוסר נעימות קבועה תמיד תהיה לו מול משפחתו ואשתו. את עונשו קיבל כבר קצב עוד לפני שנכלא, בכל שנות המשפט וההתעללות התקשורתית שהייתה במהלכן אשר חרגה מכל פרופורציה.
אנשים אוהבים לטעון שראוי שיהיה שוויון בפני החוק. אך כפי שהוכחתי קודם לכן, השוויון לא קיים כאשר מדובר באדם מפורסם. מעבר לזה, ידועה הטענה ביהדות כי יש לתת לעשיר אשר נפל מנכסיו יותר מאשר לעני אחר, כיוון שהעשיר רגיל ליותר ולכן החוסר עבורו גדול בהרבה. כך בדיוק הדבר כאשר אדם נופל מגדולתו. הביזיון גדול יותר, מציק יותר ובלתי נסבל בהרבה. לצערי, לא נלמד דבר מהמקרה המצער עם
דודו טופז ז"ל. קצב כנראה לא יתאבד אך חייו כבר כעת קשים מהמוות, ולא בטוח שהוא יצליח לחזור ולתפקד לאחר תום מאסרו, כי התקשורת ובית המשפט כבר פסקו לו מיתה מהבחינה הנפשית. לו, ולכל בני משפחתו (האחרונים ודאי לא פשעו).
קצב כמראה לאסירים האחרים אני קורא על מסכת ההתעללות בנשיא קצב במהלך כליאתו וחושב עליו, אך גם חושב על האסירים האחרים. כך באמת שלטון החוק מעוניין לתת דוגמה ולעודד את האסירים להתחיל בחיים חדשים? אני מבין את הצורך להגן על האזרח ולהרחיק מהרחוב את הפושעים, אך לפושעים לא מגיעה הגנה? האם עונשו של קצב כפי שנקבע בבית המשפט ושל כל אסיר אחר, כולל שהות בתרבות של ג'ונגל מלווה בייסורים נוספים מצד אסירים אחרים? או שהשופטים פסקו את שלילת החירות בלבד? תפקיד הנהלת הכלא לדאוג לשלומם של האסירים ולא רק לדאוג שלא יתאבדו. אחרת זה לא יהיה שונה בהרבה מלהכניס לאדם מכות ולמנוע ממנו את היכולת לצעוק.
אני חושב שעל כל אסיר הזכות לתבוע את הנהלת הכלא על כל ההתעללות שחווה. במקרה של קצב, זכותו ואף חובתו לתבוע גם את העיתונאים ואנשי התקשורת האחרים, כולל הבדרנים למיניהם מתוכניות הבידור שניצלו את הפרשה כדי לעשות חגיגה ולשפוך את דמו. יש מה ללמוד מהתקשורת החרדית. אפשר להתווכח איתם אם זה היה נכון או לא נכון להימנע מהפרסום על היותו של הנשיא "אנס" ולהסתפק בתיאור מעשיו כ"מעשים מגונים", אך אי-אפשר להתווכח איתם על שנהגו נכון כאשר הסתפקו בתיאור יבש של המצב ללא צלצולים נוספים ומיותרים, ללא התבדחות על חשבונו של קצב וללא התייחסות לקהל הקוראים והמאזינים שלהם כקהל העומד מול מלחמת שוורים ומצפה לדם.
שנוי במחלוקת כאשר מדובר בענייני גירושים ובענייני עבירות מין, רק נס יכול להציל את הגברים. שאלו כל גבר גרוש וראו מאמר שכתבתי בעבר כאן באתר: "לידיעת ארגוני הנשים: גם גברים בוכים". אינני טוען שלא נעשה עוול רב לנשים בישראל ובעולם, אך העולם רחוק מאוד מההבחנה החד-צדדית של גברים רשעים ונשים טובות לב ורחמניות, ואחת מהעדויות הרציניות לכך היא העובדה שבין 150 ל-200 גברים גרושים מתאבדים בארץ בשנה, אך אף אחד כמעט לא שומע על זה.
אינני טוען שקצב הוא צדיק, אך אינני טוען גם ההיפך. פסיקות בית המשפט אינן נחשבות בעיני ומבחינתי הסיכוי שקצב פשע עומד על חמישים-חמישים. כבר יצא לי פעם לספוג את חוסר הצדק של בית המשפט על בשרי (ברוך השם שלא בענייני נשים) ויצא לי לשמוע סיפורים מזעזעים אחרים מחברי וממכרי הקרובים, אך אני בטוח שרבים מהקוראים יודעים היטב בעצמם על מה אני מדבר.
ואם נחזור לנשיא לשעבר קצב, אז ישנו עורך דין מפורסם שקוראים לו יורם שפטל שאיננו חשוד בגיבוב שטויות, מה גם שוודאי ששמו הטוב יקר לליבו. ואם הוא הצהיר שהבסיס להרשעתו של קצב הופרך, ואם הוא טרח לכנס מסיבת עיתונאים ולפרט בעניין, אז יש להקשיב לו ולהפנים כי ייתכן מאוד שאדם נקי מרבב יושב בכלא ומושפל עד עפר.
לו קצב היה פושע אמיתי, אני מאמין שכבר היה נשבר מזמן ומודה באשמה ורק בשביל אותו הסיכוי שעונשו יקוצר. את הכוח להמשיך בעקשנות ולא להודות בעבירה המיוחסת לו, למרות כל ההשפלות, העולות ודאי על השפלת ההודאה באשמה, את הכוח הזה יש רק לאדם המאמין באמת בחפותו ובניקיונו, ומדובר בעקשנות עם מסר זועק לשמים לאור העובדה שתמיד אפשר להודות באשמה ואחר כך לשוב ולהכחיש - תשאלו את בניזרי.
זכורה לי גם אותה הידיעה כיצד במהלך אחד הדיונים התפרץ קצב בדמעות ואמר את המילים הללו לשופטים: "הפרקליטות אמרה כי אם היה מדובר באזרח רגיל אז כלל לא היה מוגש כתב אישום". אז נניח שהמעמד מחייב, אך מאי הגשת כתב אישום ועד שבע שנות מאסר יש פער רציני שלא ניתן להסביר אותו כלל וכלל.
עונש מוגזם גם אם פשע קצב וביצע את המיוחס לו בבית המשפט. אין לי ספק שהוא שילם מחיר יקר. אין לי ספק שהוא עבר שבעה מדורי גיהינום. אלו שנפגעו, או נפגעו כביכול ממעשיו, טוענות שלהן לא תהיה לעולם חנינה מהסבל הנורא, אך בניגוד לקצב הן יכולות להסתובב חופשי ברחוב ואף אחד לא יודע בכלל מי הן. לעומת זאת קצב לעולם לא יוכל לברוח מזהותו וגם עבורו לא תהיה לעולם חנינה מהסיוט שעבר, ושוודאי ילווה אותו לאורך כל ימות חייו ואף בחלומותיו, וכל זאת אפילו אם לא היה נכלא מעולם.
תוסיפו את השפלת הכלא, את הישיבה בחברתם של רוצחים ופושעים של ממש (מגיע לקצב לשבת בחברתם של רוצחים?), את הדרישה ממנו ללבוש את מדי האסיר, את ההתעללות של האסירים האחרים בו הכוללת, על-פי מה שפורסם בעיתון ידיעות אחרונות את: הרטבת מיטתו בחומרים כימיים, העלמת מנות הבשר וקצבת העגבניות שלו, מריחת דבק ממלכודות עכברים בתאו, נידויו מחברת האסירים הכועסים על כך שלא נתן להם חנינה בשעת היותו נשיא ואילוצו לאכול את ארוחות החג בשולחן מבודד. לכל אלה תוסיפו את ההשפלה ברחוב לאחר צאתו לחופשי, את התרחקותם של חבריו הטובים (איזה פוליטיקאי יעז להתקרב אליו?) ואת המחשבה שוודאי עוברת במוחו כיצד חצי מהמדינה מבסוטים ומאושרים ממאסרו, כולל התקשורת שחוגגת ומתבדחת בעניין לא מעט ושוב פעם לא נלמדה הטעות שנעשתה עם דודו טופז.
קצב שילם את חלקו וקיבל על הראש מספיק ואפילו בריבית. תנו לו עכשיו לצאת לחופשי, ואם לא עכשיו, אז לפחות תדאגו שלא יעבור השפלות אשר לא נכתבו בגזר דינו המקורי. ואם אינכם מסוגלים לשמור על כבודו של קצב כאדם, אז חובה עליכם לאפשר לו מאסר בית. בכל זאת לא מדובר באדם מסוכן.
