הסיבה המרכזית המונעת מאותן נשים להגשים את שאיפותיהן, הינה נטל גידול הילדים והעלויות הגבוהות של המסגרות השונות. בעוד שלנשים, שהכנסות משקי הבית שלהן נמוכות מהממוצע, שאיפות נמוכות, הנשים ממעמד הביניים ואלו מהמעמד הגבוה מתחילות את דרכן עם שאיפות זהות, אך רק האמידות מצליחות לממשן.
המציאות הישראלית גורמת לנשים רבות לוותר על שאיפותיהן המקצועיות, פשוט כי אין להן ברירה אחרת. כולנו רוצים לחשוב שאנו חיים בחברה שוויונית, אך בפועל במרבית המשפחות בישראל, עיקר נטל גידול הילדים נופל על האימהות. הסקר מצא כי 54% מהנשים שינו את היקף המשרה שלהן, בעקבות הולדת ילדיהן, לעומת 12% בלבד מהגברים. לעיתים נובע הדבר מרצונן להיות ליד ילדיהן בצעדיהם הראשונים, אך לאחר שהם גדלים, מגלות הנשים כי מקומן בשוק העבודה איננו כה מובן מאליו. הסיבה המרכזית לכך היא שמערכת החינוך הישראלית ממאנת להתאים את עצמה לצרכי האדם העובד. הורה שצריך בתחילת יום העבודה לקחת את ילדיו לגן ולאסוף אותם בארבע אחר-הצהריים, אינו יכול לעבוד משרה מלאה, הלימודים בבתי הספר היסודיים מסתיימים לרוב בשעות הצהריים המוקדמות ועוד לא הגענו לשלל ימי החופשה להם זוכים הילדים, זאת בניגוד להוריהם שצריכים להמשיך לעבוד.
הצורך בשינוי סדרי עדיפויות משפחות אמידות שיכולות להרשות לעצמן, משלמות על צהרונים ומטפלות, אך משפחות פחות אמידות צריכות לקבל את ההחלטה הקשה, מי מבני הזוג יוותר על הגשמת שאיפותיו המקצועיות ובדרך כלל זוהי האישה שמוותרת.
הסקר מלמד יותר מכל על הצורך בשינוי סדרי עדיפויות במדינה. התאמת ימי ושעות פעילות מערכת החינוך לשעות העבודה, בדומה לשינוי שעות הפעילות שהפעלנו בצהרונים ביוקנעם, תוכל להפוך ציבור עצום של אימהות שהיום מסתפקות בחצי משרה לכל היותר, ליצרניות יותר ומרוצות יותר. גם אם מדובר בהוצאה תקציבית ניכרת, התועלת שלה לחברה ולכלכלה תהיה גדולה לאין שיעור. היא תיצור שוויון אמיתי בחברה הישראלית שתהיה חברה בריאה יותר, יצרנית יותר, מרוצה יותר ומעל לכל חברה שניתן לגדל בה ילדים מבלי לוותר על הרצון הטבעי של כל אדם להגשים את עצמו גם בתחומים נוספים, פרט להורות.
