התרגיל המבריק והחשאי של נתניהו וליברמן (אולי בסדר הפוך...) לא היה אמור לשרת שום "מטרה לאומית" או "אלקטוראלית". התרגיל הזה - שלא במקרה נשמר בסודיות מרבית ע"י שני ה"מנהיגים הבלעדיים" בדמוקרטיה החדשה שלנו, אמור להצניח בעתיד את ליברמן כראש הליכוד וראש ה
ממשלה הבא ולתת לנתניהו הפורש (מי יודע מתי - חוץ מהשניים...) גישה חופשית למה שיקרה בליכוד ובישראל גם לאחר שיתלה את הנעלים ויסיר את החליפה.
נתניהו וליברמן כבר צועדים יחד כמעט שני עשורים, הם מתואמים היטב למרות אי אלו חילוקי דעות שהיו וישנם ביניהם. ליברמן יודע היטב כי הפונטנציאל האלקטוראלי הלאומי - עדתי של יוצאי חבר העמים ומוצה על ידו כמעט לגמרי. מהבחירות הקרובות תהיה לו רק ירידה. ראשית, הרי שבשלוש וחצי השנים האחרונות לא עלתה עוד כמות רצינית של מהגרים מארצות אלה ושנית הדור החדש של המהגרים הישנים כבר התחנך בארץ ועלול להצביע על-פי נטיות פוליטיות ולאוו דווקא עדתיות. כלומר, אם פעם מר ליברמן ירצה להיות ראש ממשלה - וזה סביר שהרצון הזה כבר מכרסם בו מזמן, הרי שממפלגה עדתית שמדברים בה רוסית ועם קישוטים "ישראלים" מהדרג השלישי (אולי חוץ מ
עוזי לנדאו) הוא לא יבחר לראש ממשלה.
הליכוד זה הבית רוב פורשי הליכוד הגיעו תמיד למסקנה ש"הליכוד זה הבית". לא משום שהללו השתכנעו בכך תיאורטית אלא משום שמה שלא מבינים דרך הראש נכנס דרך הרגלים. כך למשל הבין השר
דן מרידור שחזר מ"מפלגת המרכז" המפורקת וכך הבינו בסוף הקדנציה הזו רוב רובם של אנשי קדימה שמקורם בליכוד (אולי חוץ מגב'
ציפי לבני ששינתה את השקפותיה הרעיוניות). פורשי ליכוד שלא חזרו "הביתה" גמרו את הקריירה. רוצים דוגמאות? אוקיי, מישהו עוד זוכר את השר לעבר דוד מגן? וגם
יצחק מרדכי ו
דוד לוי כבר מזמן יצאו לגמלאות.
ליברמן יודע שהליכוד לא יהיה כל כך מהר תואם מפלגת העבודה - אפילו לנתניהו הכל יכול, היה קשה להכניס שני שחקני רכש ביוסי פלד ובוגי יעלון לרשימת הליכוד האחרונה. ליברמן גם יודע שיתכן שזו תהיה הקדנציה האחרונה של נתניהו כראש הליכוד וכראש הממשלה ואח"כ כבר יהיה מאוחר לזנק לפריימריז של הליכוד, משום שאז הוא ייתפס כ"חוצניק" וכמי ש"כבר אינו משלנו".
הקפיצה של ליברמן - עם "רשימתו העצמאית", לברית עם הליכוד היא בזמן. כולנו יודעים היסטורית שרוב רשימות הבחירות - המכילות מפלגה מרכזית עם רשימות שוליות, נבלעות בתוך המפלגה המרכזית. כך זה קרה לכל ה"לווינים" שהצטרפו ל"חרות" ההיסטורית - ה"ליברלים", המרכז החופשי", ה"מרכז העצמאי", התנועה למען א"י השלימה" ולע"ם". כך זה קרה לאלה שדבקו במפא"י ההיסטורית- "אחדות העבודה", רפ"י ו"פועלי ציון". כך זה קרה לאלה שהתחברו לר"צ- מפ"ם הגדולה, של"י ו"שינוי" של פעם. וכך זה קרה לאלה שהתחברו לרק"ח הקומוניסטית - ערבים ויהודים מ"חוגים עצמאיים". ועוד הרשימה ארוכה. ומי שהתחבר לגוש גדול אך לא התמיד בו נעלם - כמו למשל "צומת ו"גשר".
מסמן עצמו כיורש העתידי ליברמן יודע שהקפיצה לגוש עם הליכוד תהפוך בעתיד לאיחוד ממש בתוך בטן הליכוד. נכון אומנם שהייחודיות של "ישראל בתינו" תיעלם ותיבלע אבל את ליברמן זה פחות העניין כי הוא הקים אותה עבור...ליברמן , וכיום היא הרועץ להפוך אותו לראש ממשלה עתידי. הוא חפץ להפוך מראש מפלגה של מקסימום 15 מנדטים ומטה לראש מפלגת השלטון ומשם לרה"מ.
ליברמן קורא נכון את המפה הפוליטית - לנתניהו אין יורש או יורשים בעלי שיעור קומה בליכוד. נתחיל ב"נסיך העל" בני בגין. למרות הקורקטיות בין השניים הרי שמשפחות נתניהו ובגין לא חיו מעולם בהרמוניה. הראשונים היו רויזיוניסטים חילונים באופן קיצוני והאחרונים היו עממיים ומסורתיים. גם האיש עצמו - בני בגין, אינו האב. ישרות והגינות אינם עדיין תחליף למנהיגות. בליכוד לא רואים בבגין יורש וגם נתניהו אינו רואה בו ממשיך.
גם הנסיך השני - דן מרידור, הוא עדין מדי למנהיגות ועל-אף שבקדנציה האחרונה ניסה לשנות את תדמיתו השמאלית (אולי משום שאין יותר שמאל...) הרי שהליכודניקים האמיתיים רואים בו שמאלני ותו לא. השר הוותיק
מיכאל איתן (אולי וותיק ח"כי הליכוד) הוא אולי באמת הדמות של ה"ליכודניק האמיתי" שהסמל עבורו הוא העיקר אבל בעשור האחרון הוא פשוט לא התקדם ונותר שר של ה"ספסלים האחוריים".
גדעון סער ,ישראל כץ ואחרים רחוקים מלהיות דמות המנהיגים בראש ועל אלה שחזרו ויחזרו מקדימה לא יסמכו בליכוד (דיכטר, הנגבי וכו').
הצעירים דנון , לוין ואלקין עדיין בבחינת פרי בוסר ואילו פייגלין הוא לא יותר מקוריוז. ליברמן היה פעם בשר מבשר הליכוד ועוד מנכ"לו. לליברמן יש רקורד של עשייה ומעל לכל עקביות כאיש ימין עוד מימיו הסטודנטיאליים. למרות הצלחתו ה"רוסית" הגדולה הרי שבקרב הליכודניקים הוא נתפס יותר כישראלי מאשר "רוסי" לעומת שצ'ראנסקי ואדלשטיין למשל. הוא בא מהליכוד וחזר לליכוד. הם באו מבריה"מ לשעבר ומ"ישראל בעלייה" ואח"כ נחתנו בליכוד. הוא היה איש ימין תמיד - בראש "ישראל בתינו" וב"איחוד הלאומי", ואילו שצ'ראנסקי ואדלשטיין ישבו שנים רבות עם אנשי שמאל כמו
רומן ברונפמן (לימים מר"צ) ב"ישראל בעליה" וייצגו קודם כל תפיסה עדתית - לאומיות ורק אח"כ דעות ביטחוניות ימניות.
להשאיר את הליכוד מאוחד ויש עוד סיבה שליברמן יכול לפתור בעתיד לליכוד בעיה אלקטוראלית. כאשר ואם יפרוש נתניהו הרי שההמונים בליכוד עלולים לנוע למפלגה פחות "לבנה" בהנהגתה (תלוי גם מי ימוד בראש מפלגות אחרות...). זו גם הסיבה לירי ה"קטיושות" של הימין באריה דרעי למשל. הליכוד מתחיל להידמות לאותה רק"ח שלפני קריסת בריה"מ: המצביעים היו 95 אחוז ערבים וההנהגה יהודית- אשכנזית-רוסית.
סילבן שלום כמנהיג מזרחי הוא אולי בגדר בדיחה וגם ה"עיתון של המדינה" לא יעזור לו בפריימריז של הליכוד, ששם הכללים שונים. אשתו - גו'די מוזס- ניר- שלום וכו' רק יכולה להזיק. ליברמן האשכנזי הוא התחליף העממי למנחם בגין הפולני שהמרוקאים העריצו אותו.
ולמה לו - לנתניהו , כל הרעיון הזה? נתניהו עצמו יודע שלא לעד הוא ינהיג את הליכוד ואת ישראל. השלב הבא שלו הוא אולי להיות הנשיא. נתניהו צריך להשאיר את הליכוד מאוחד , חזק ועם איש שמחר אפשר להרים אליו טלפון ולסכם עימו דברים משותפים מבלי שאחרים יתערבו בעניינים.
לנתניהו - ה"בוס האולטימטיבי", לא כל כך נוח שאיזה
דני דנון עם תואר פוליטי חצי פיקטיבי (ה"יו"ר העולמי של הליכוד") או גב' חוטובלי יעשו לו שרירים. נתניהו יודע ששלום, מרידור ובמיוחד בגין לא יעשו לו חשבון דקה אחת לאחר שיפרוש. בכל זאת, הוא וליברמן עברו יחדיו דרך ארוכה. הם אכלו מאותו "מסטינג" ושתו מאותה מימייה. עליו אפשר לסמוך קצת יותר מאשר על האחרים שהם גם רחוקים מבשלות פוליטית של "מספר אחד" ויכולים לאבד את בכורת הליכוד למפלגה מזדמנת חדשה.
להליכה המשותפת של נתניהו וליברמן יש הפעם גם צד חיובי במבט סוציו-חברתי. שלא כמו "ישראל בעליה", הרי שליברמן מקפל את הדגל הלאומי- עדתי- סקטוריאלי מרצון ולא מאונס (חוסר מצביעים). הוא מוריד את ה"שאלטר" על הכיתתיות הרוסית, על תביעות עתיות- סקטוריאליות כמו שפת מהגרים כשפה ממלכתית (מה שמעולם לא ביקשו עדות יהודיות אמיתיות כולל יוצאי בריה"מ לשעבר שעלו לארץ לפני פירוקה של האימפריה הסובייטית) ומחסל את ה"משבצת" שדרכה הרבה כוחות אפלים בנו את עסקיהם הלא פחות חשוכים. קיפול הדגל האתני הזה אולי ישחרר את ליברמן מלהיות הסמן האנטי דתי בימים שיאיר לפיד וחבורתו נושפים בעורפו.
