השמאל בטוח ינצח ואין בכך ספק. כאדם השייך לצד הימני של המפה אינני מציג כאן משאלת לב אלא ראיה מפוכחת של המציאות. והמציאות היא שגם אם נתניהו יישאר בתפקיד ראש הממשלה. השמאל ינצח חד וחלק!
הסיבה לקביעתי כי השמאל ינצח, נעוצה בעובדה כי ממשלות הימין יכולות לעלות אחת אחר השנייה במשך עשר, עשרים ואף חמישים שנה, אך מספיק שממשלה שמאלנית תנצח פעם אחת כדי להחריב בנייה של מאה שנה ולקבוע עובדות בשטח שלא ניתן יהיה לשנותן. כמה קדנציות לקח ל
אריאל שרון להרוס את כל גוש קטיף? אפילו לא שנה, אלא כהרף עין כמעט. מי שעיניו אינן בראשו עוד יכול לחשוב שדרך הימין תנצח אך ניצחון הימין יהיה תמיד זמני ועד לבחירות הבאות, בעוד ניצחונו של השמאל עשוי לקבוע עובדות בשטח ולהפוך לניצחון תמידי.
מתוך מחאה רצון הבוחר במערכת בחירות אחת יכול למעשה לעקוף את רצון הבוחר בכל מערכות הבחירות הקודמות לה והעתידיות לה, מה גם שאם השמאל ינצח ויעלה לשלטון, לא בטוח שתהיה זו בחירה של העם מתוך הסכמה להיפרד מהשטחים, אלא מתוך הבעת מחאה חברתית או מחאה נגד שחיתות כזו או אחרת, כאשר יימאס לציבור להיות בן-ערובה של שאיפותיו המדיניות. תיתכן גם אפשרות נוספת בה השמאל יעלה באמצעות תרגיל מבריק אותו מנסים לרקוח עבורנו יום וליל
חיים רמון וחבריו, באמצעות הקמת מפלגת שמאל קיצוני במסווה של מפלגת מרכז, בדומה לקדימה או שתמימי מצביעי שס ילכו שולל על-ידי
אריה דרעי ובפיקוחו של רמון, כאשר נבחרי שס יצטרפו לקואליציה של השמאל. אפשרות אחרת היא שיקום אריאל שרון חדש בימין ויגנוב שוב את קולות בוחריו.
עובדות בשטח שמעתי יותר מפעם אחת כיצד נציגים מהשמאל טוענים שאם לדעת הימין
הסכם אוסלו נכשל, אז מדוע איננו מבטלים אותו או כובשים את עזה מחדש? אך מה לעשות ואחרי שעובדות נקבעות בשטח, כבר קשה מאוד לשנותן? לכבוש את עזה מחדש פירושו מלחמה עקובה מדם עם חיילים מזוינים שאנחנו נתנו להם נשק אשר יסתתרו בתוך אלפי מנהרות, שלא היו מוקמות כלל לו צה"ל היה שומר על נוכחותו בשטח. כיבוש עזה מחדש פירושו גם עימות רציני מול כל העולם כי כבוש שטח מחדש נראה פחות טוב בתמונות המצלמה משמירה על כיבוש קיים.
אז נניח שעל כל חמש מערכות בחירות בהן הימין יעלה לשלטון, השמאל ינצח, במקרה הטוב, פעם אחת בלבד. תהיה זו אותה הפעם האחת שהיא יותר מדי, בה השמאל ינצל מיד את ההזדמנות לקבוע עובדות בשטח שהימין יתקשה לתקנן, באמצעות מסירת שטחים נוספים ממדינת ישראל. עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. קצת רבין, קצת
שלי יחימוביץ' חלילה, קצת מועמד אחר בעוד כמה מערכות בחירות עם קצת יותר סבלנות והתמדה עד שנחזור כולנו לקווי 67' ויתחיל המאבק בין השמאל לימין על וויתורים בתוך קווי 48'. ואם למישהו קיים הספק, גם במלחמה זו ינצח השמאל עם קצת סבלנות, הרבה התמדה וניצול זיכרונם הקצר של תושבי ישראל.
אז למה בכלל לתמוך בימין? מאותה הסיבה שחולה סופני נלחם עבור עוד קצת חיים.
