בדצמבר 2010 ניתנה ע"י בית המשפט העליון פסק דין עקרוני בעניין בזק, בו נקבע שחוכר מקרקעין זכאי להחזר מס רכישה אם לא ניצל את מלוא תקופת החכירה בהסכם שחתם, כך שהתקופה שנוצלה בסופו של דבר הייתה קצרה מזו הקבועה בחוק מיסוי מקרקעין (10 שנים לחכירות שתחילתן לפני 25.11.97 ו-25 שנה לאחר מכן). טענות המדינה כי השבת מס ששולם שנים רבות קודם יוצרת קושי בלתי נסבל נדחתה, והשופטת חיות קבעה כי אף אם קיים קושי בהשבה כאמור, הרי ש-"קשה בעיני לאין שיעור התוצאה לפיה לא יוחזר מס ששולם בגין 30 שנות חכירה, אם בדיעבד מסתבר כי החכירה בפועל לא עלתה על 10 שנים". בקשת המדינה לדיון נוסף על הלכה זו נדחתה.
לעמוד על הזכויות ללא דיחוי בחודש אפריל 2011, ככל הנראה בעקבות פסק הדין בעניין בזק, הגישה חברת אלוניאל בקשה להחזר מס רכישה בקשר לאי מימוש שני הסכמי שכירות ארוכי טווח לצורך הפעלת סניפי מקדונלד'ס שחתמה בשנת 1996. משכם המקורי של ההסכמים היה למשך יותר מ-10 שנים (לרבות אופציה), ואולם הם בוטלו קודם לכן. מנהל מיסוי מקרקעין סרב להשיב את המס בטענה שהחברה השתהתה בבקשת ההחזר, שכן ההסכמים בוטלו 7 עד 9 שנים קודם למועד דרישת ההחזר.
ועדת הערר שליד ביה"מ המחוזי בבאר שבע (השופט בדימוס בנאי) קיבלה טענה זו, בהתבססה, בין היתר, על פסק הדין בעניין דניאל שחר שקבע כי קיימת התיישנות ביחס להחזרי מס הכנסה. לדעתנו, לא היה מקום לגזירת מסקנה כאמור, באשר בעניין דניאל שחר נדון חוק אחר (פקודת מס הכנסה) שאף כלל הוראה הקובעת תקופת התיישנות (סעיף 160), ולא כך לעניין ביטול עסקה לפי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין.
השופט בנאי דחה גם טענת העוררת לפיה כשם שחוב מס של נישום לרשויות אינו מתיישן כך גם זכותו להחזר אינה מתיישנת וציין כי "הצורך בתשלום המס גובר לדעתי על עיקרון ההדדיות". אף על כך ניתן להביע ביקורת, בייחוד על-רקע דבריה של השופטת חיות בעניין בזק ביחס לתוצאה הקשה של תשלום מס ללא הצדק חוקי.
לבסוף, קבעה הוועדה כי התוצאה מוצדקת בכך שלא ניתן ע"י העוררת כל הסבר לאיחור הרב בהגשת הבקשות להחזר מס. ככל הנראה, מקור העיכוב היה היעדר המודעות לזכות להחזר עד לפסיקה בעניין בזק, ואולם נימוק זה לא נתפס כהצדקה לשיהוי. תוצאת פסק הדין מדגישה את החשיבות לכך שנישום יעמוד על זכויותיו ללא דיחוי. נישום שימתין לסיום מאבקו של נישום אחר תוך ניסיון להיבנות מהצלחתו, עשוי לגלות שאיחר את הרכבת.
