ירדתי אתמול דרומה וביקרתי ביישובים שונים בעוטף עזה וגיליתי את הצד היפה של מדינתנו - אזרחים אמיצים הנאחזים ביישוביהם ובבתיהם. אבל גיליתי גם את הצד המכוער של המדינה כיום - מערכת ביטחון ושר ביטחון שאינם מגיבים לירי הגובר והולך של טילים לעבר יישובינו, כאשר הם מנסים להסתיר כמה שיותר בהקשר לכמות הטילים, נזקיהם ודיוק הפגיעות, וראש ממשלה אשר מבטיח לתושבים מיגון שאין בצידו כל התחייבות תקציבית תקציבית לכך. לפני תשעה ימים פרסמתי פה מאמר בנושא זה ממש, שהעלה את השאלות הבאות: 1. האם הממשלה החליטה לסבול 4-3 טילים (ואף יותר מזה) ביום מרצועת עזה ללא תגובה כי אין לנו עניין בהסלמה, כי החמאס בונה כיום כלכלית את עזה? 2. האם הימנעות מתגובה בעזה קשורה לרצוננו שלא להרגיז את המצרים? 3. האם מי שעומד מאחורי האספקה השוטפת לשלטונות החמאס ברצועת עזה, דהיינו, הגורמים האינטרסנטיים הכלכליים אשר מרוויחים כסף רב מהמצב (כמו אוצר המדינה, חברת-החשמל, מקורות, בז"ן, סיטונאי מזון וחקלאות ובעלי מפעלים שונים) - הם אלו המונעים תגובה חריפה מצידנו פן ייפגעו עסקיהם? מרדף אחרי הדימוי? ועכשיו עולה שאלה נוספת: האם שר הביטחון אהוד ברק מבקש לעצמו לקראת הבחירות דימוי של איש צבא מאופק או "איש שלום", על-חשבון תושבי עוטף עזה? מספרים לי גורמי ביטחון שהסלאפים - הלא הם האיסלאמיים הקיצוניים ביותר - הם הם אלו היורים, הם עושי הצרות והם אלה אשר הקימו מערך טרור נרחב ברצועת עזה, כאשר החמאס אינו עושה מספיק כדי לבלום אותם (למעט מעצרים של אחדים מהם למטרות ראווה). אומרים לי אותם גורמים, שאין זה הוגן להעניש את החמאס שכמעט ופסק לגמרי ממשלוח טילים לעבר יישובינו, אבל מצד שני, אין תוכניות להיכנס חזק בארגון הטרור הזה המורכב ברובו מאזרחי מצרים... יקרא שוב כל אחד מה שנכתב פה וישאל עצמו: איזו ממשלה ואיזה שר ביטחון יש לנו שמפקירים ישובים וערים בדרום הארץ לירי כנופיות טרור כאשר הם חדלי-אונים מלהגיב? או שהם במודע מקריבים את יישובי עוטף עזה לטובת אינטרסים עסקיים? או יחסי-ציבור בינלאומיים? או למען תעמולת בחירות?