לא הוצאתי הגה מאז החלו הספקולציות שבישרו על הקמתה של מפלגה חברתית חדשה בראשות
משה כחלון. כן הבעתי דעתי הסקפטית בעת ששר התקשורת הוריד את מחירי חבילות השיחות בסלולאר. עד היום לא ברור מי בדיוק הרוויח ומי הפסיד... אבל דווקא בציון המטרה החשובה יותר של הוזלת שוד הכבלים והלוויין – נדם השר.
מכאן נשאו את כחלון על כפיים, ובן-לילה הפך למנהיג הכי חברתי שישראל חוותה מאז מנחם בגין. לא התנגדתי למצב החדש שנטע תקווה אצל רבים. גם אם לא בדיוק הבנתי מי נגד מי, בירכתי על המוגמר – ואיחלתי לבלגן החדש להצליח – ולו רק כדי לרענן מעט את מפת המפלגות הגוססת מול עינינו.
כחלון היווה תקווה דווקא כי יצא מתוך המערכת הכל כך מושמצת בפי כל. האיש התחיל להאמין שאינו דומה לחבריו חסרי המעש והמעוף בזירה הפוליטית... אבל מהר מאוד הבין שהוא לא. כחלון פשוט אינו מנהיג שיכול להמשיך את דרכו שלו עצמו. כחלון היה ונשאר אותו פוליטיקאי, שגם אם לפעמים עושה פעולות בכיוון הנכון, את המנהיגות הסמכותית, את שרביט ההובלה, את העוצמה הפנימית לדהור על כנפי הרעם... אין לו. עם עובדות וחיים אמיתיים לא מתווכחים – ולכן כחלון החליט שנוחיות המשך הדרך הקלה במסגרת הפוליטיקה הישנה – כולל צ'ופר של לימודים בחו"ל... ממש עדיפה לו.
הנה לנו עוד הוכחה שמנהיג אמיתי אינו דווקא זה שמנסה לקבל כבוד והדר על-פי סקרים מזדמנים ומוזמנים לאותו רגע של תהילה ו/או מצוקה עממית מלאת ערגה לשינוי. עם העוצמה המנהיגותית נולדים. מנהיגים אינם סלבס. מנהיגים אינם מוכתרים על-ידי עיתונאים אינטרסנטים. מנהיגים אינם אלה שמנצלים רגעי תהילה טלוויזיונית מזויפת, ואחר-כך אינם יודעים מה לעשות איתה. המנהיג הלוחם האמיתי יודע לקחת את העניינים לידיים כי זה בנימי נפשו, ולא עושה חשבון של רווח והפסד אישי. המנהיג האמיתי רואה את התמונה הרחבה והציבורית מול עיניו ומעייניו. המנהיג שעם ישראל מחכה לו, נמצא אי שם... אולי באחת הביציות שעברו הלילה באהבה כזו או אחרת...
