" הגענו מאוחר מדי" אמר הרמטכ"ל
אהוד ברק שעמד בראש משלחת רשמית ראשונה של צה"ל למחנה ההשמדה אושוויץ. מעבר להצלת היהודים דאז, מציין אבינרי ש"בדברי ברק חבויה האמת הפנימית המפעמת בהגיון ההיסטורי והמוסרי של הקמת מדינת היהודים, והיא מקופלת בממרה (שכמו ממרות אחרות נהפכה לסיסמה שחוקה) "לעולם לא עוד".
אם בוחנים סיסמה זו לעומקה ברור מה אין בה ומה יש בה. אין בה ולא יכולה להיות - ערובה לכך שישראל תוכל למנוע בכל מקרה סכנה לכל קיבוץ גלויות של יהודים באשר הוא....אבל יש בה משהו שישראל יכולה לעשות, וזה השורש הנורמטיבי של עצם קיומה: אם תרחף סכנת רדיפות או השמדה על קיבוץ יהודי כלשהו בעולם, שוב לא יתקיים מצב שליהודים אלה לא יהיה מקום מקלט", מסביר אבינרי ומזכיר את חוסר הנכונות של מדינות העולם אפילו לשקול הגירה מאסיבית של יהודים כשזה עדין התאפשר.
אולם דומה שמאז המלחמה, יש כיום יותר מדינות דמוקרטיות בעולם שגם מעוניינות במהגרים בעלי מקצועות, מה גם שכיום למעט מדינות חשוכות כמו תימן, אין נרדפים היהודים, ואין לראות בהכרח בכל תקרית אפילו אלימה ברחבי העולם, בגדר תקרית אנטישמית, כי האנטישמיות לעיתים מעורבת עם אנטי ישראליות ואנטי ציוניות.
מ"לעולם לא עוד", כערובה לבסיס המוסרי לחוק השבות, הוא מיד ממהר להצביע על בעייתיותו "אכן, כמו כל חוק הגירה זהו חוק מפלה - מפלה בין יהודים ללא יהודים. אך זוהי הדוגמה המוצלחת ביותר לאפליה מתקנת" חוק השבות מתקן את האפליה הנוראה שממנה סבלו יהודים לפני הקמת מדינת ישראל, משום שלא הייתה להם מדינה משלהם ומשום שבעת צרה נחשבו לזרים ולבתי רצויים".
אולם במציאות של היום היהודים כל כך משולבים במדינותיהן, עד שנשיא צרפת מוצא לנכון להעיר לרה"מ ישראל הקורא להם לעלות לארץ, כי יהודי צרפת שייכים לצרפת, - הרי שיש מידה רבה של אנכרוניזם היסטורי בטענת אבינרי, מה גם, שלא בהכרח מדינת ישראל היא האמורה לעזור לאותם יהודים בקהילות נידחות הסובלים משכיניהם, כמו תימן שצוינה(לעיין ערך הג'וינט).
אולם דומה שהבעייתיות הרבה בטיעוני אבינרי מצויה בפסקה הבאה:"זאת ועוד, חוק השבות הוא חוק סולידארי שכן הוא קובע את זכותו של כל יהודי לעלות ארצה, לא מתוך שיקולי מדינת ישראל ושיקולי אלה החיים בה, אלא מתוך הזדהות וסולידאריות עם כל יהודי בעולם. בזה שונה החוק ממרבית חוקי ההגירה בעולם: מדינות דמוקרטיות קובעות היום את מדיניות ההגירה שלהן לפי צרכיהן, ופותחות את שעריהן לפני בעלי מקצועות ומיומנויות הדרושים להן...במילים אחרות, הן פתוחות למי שטוב לו, לא למי שרע לו, לעשיר ולא לעני...חוק השבות לעומת זאת, יוצא מתוך ההנחה, כי כל עוד יש אפשרות שיהודי יחיד או קיבוץ יהודי יימצאו בסכנה, או שהיהודי יבקש לחיות כאן ולא במקום שבו הוא מיעוט (ואפילו מיעוט בעל זכויות)- זכות זו שמורה לו".
אולם תפיסה זו על חוק "השונה ממרבית חוקי ההגירה בעולם" הינה בעיתית מאוד מבחינת תפיסה הרואה בישראל מדינת לאום דמוקרטית. ראשית, זכות המהגר היהודי לישראל מוצגת כזכות אבסולוטית, שאינה כלל מתחשבת בשום אינטרס של ישראל. כלומר לא המדינה היא המסגרת הפוליטית העומדת במרכז השיח היהודי, אלא היהודים כיהודים הם המרכז והיא רק כלי עבורם, מבלי להתייחס למשמעות הדבר על היותה מדינת לאום או מדינה דמוקרטית. זאת ועוד, התפיסה בעצם מרוקנת את המדינה מהגדרות המכוננות אותה: ריבונות על טריטוריה ובה אוכלוסיה קבועה, ומתוך כך התפיסה הציונית הופכת לא-היסטורית, באשר הקמת המדינה אינה משנה את האידיאוקרטיה הציונית, ישראל היא בעצם קהילה האמורה להיות הקהילה החזקה שתציל הקהילות האחרות בעת הצורך. מכאן שאין כלל תהליך התאזרחות ליהודים,אלא קבלת אזרחות אוטומטית, באשר הם בסך הכול עוברים מקהילה לקהילה.
מכאן גם מובן שמבחינת השיח הפוליטי, מי שאינו יהודי,למעשה אינו שותף בקהילה היהודית, ומבחינה זו צדק בני פלד שכינה את "מדינת ישראל"- "ועד הקהילה היהודית בפלסטינה א"י". לתפיסה זו יש שתי השלכות עומק חמורות: ראשית הפיכת היהודים בהכרח בעולם לבעלי נאמנות כפולה , ומאידך דחיקת מי שאינם יהודים בישראל מהשתלבות באין "מדינה הנורמטיבית", אלא רק כעלי תאנה ובאילוצי התקופה, מה שמחזק את תפיסת ערבי ישראל בקרב יהודי הקהילה המקומית, כגייס חמישי או לפחות לטנטי.
