ביום שני השבוע עמד השר
משה כחלון על הבמה בוועידת הליכוד יו"ר המרכז הקודם, וזאת משום שוועידת הליכוד הנבחרת בתום בחירת מוסדותיה ודיוניה הופכת באופן אוטומטי למרכז
המכהן כגוף העליון של תנועת הליכוד בין ועידה לוועידה. מסיבות של אפשרות בחירתם של אישים לתפקידים במרכז החדש, שאינם נוחים לראש הממשלה, המבקרים את התנהלות הממשלה וראשה, נמנעה בחירת מוסדות הוועידה ונשאר השר משה כחלון יו"ר המרכז הישן, איש אמונו של ראש הממשלה כיו"ר המרכז החדש.
באווירה של חיבוקים באולם עם צירי הוועידה, ועל הבמה עם נתניהו והמחמאות ההדדיות והפנים המאירות קצת קשה לעכל, איך אפשר לנצח על כינוס מפלגה שהביאה אותך אל פסגת ההר הפוליטי, תוך כדי הכנות לעבור את הקווים. זו ציניות בלתי נתפסת, מנוגדת בכל מובן לתדמית שדבקה באיש ובפוליטיקאי משה כחלון. איננו יודעים על סיבות או חילוקי דעות או התנהלות לא תקינה בין האישים, מה עוד שמשך השנים ודאי מתרגלים ליחסי האנוש המיוחדים של מר נתניהו. זו לדעתי הוכחה נוספת לפן אחר, לכישוריו האחרים של ראש הממשלה: הכישורים הפוליטיים. אחרי המפץ הגדול, חיבור לרשימה אחת עם ישראל ביתנו, המפץ המשלים - הקטן מפץ כחלון.
הדגל החברתי בידיים טובות
הסמל, הסמן החברתי, השר משה כחלון יוצא לעצמאות מודרכת. הנזק לליכוד שולי - מנדט אחד או שניים. לעומת זאת כשמונה מנדטים או יותר רווח נקי ממפלגות אחרות, חלקם מאגף השמאל-מרכז וחלקם ממפלגות קואליציוניות שמחיר הצטרפותן יקטן משמעותית. הדגל החברתי בידיים טובות, תרתי משמע. הגוש הליכודי ימנה מעל לחמישים מנדטים בתוספת הבית היהודי המאוחד - כמעט רוב בכנסת.
ויש להוסיף עוד רווח משמעותי. כידוע, להבדיל ממפלגת העבודה שביטלה את השריונים השונים, בליכוד הם קיימים עבור נשים, מחוזות, עולים, צעירים. אך מה שחשוב היא העובדה שח"כים שכיהנו בכנסת אינם יכולים להתמודד אלא רק במשבצת הארצית, ובקיזוז השריונים השונים יש יותר ח"כים מכהנים ממקומות פנויים ברשימה הארצית. מה עוד שיש גם חדשים המתמודדים במשבצת הארצית. ומכיוון שהתחזית והצפי הריאלי ברשימה המשותפת הם לא מעבר לקיים בכנסת הנוכחית, יש בעיה ויש פתרון: שילובם של ח"כים ברשימת השר כחלון.
הזוי? דמיוני? אולי. גם אם הפרישה היא לא מוזמנת אלא יוזמה עצמית, היא טובה לליכוד והכי חשוב: טובה ליהודים!!!