לא בכל יום מחלקים לח"כ פרס אך יותר מכך נדירה החזרתו של הפרס ע"י הח"כ. פרס הוא מקור לגאווה, מדרגה אחת קדימה בקידום הפוליטי וכו'. בשבוע שעבר קרה הבלתי יאומן - ח"כ ויתר על פרס והסתייג מאלה שרוממוהו.
מידי ארבע שנים נוהגת אגודה ציונית לדרג את הח"כים השונים ולזכות אותם בפרסים על "הצעות חוק ציוניות". השנה - לקראת סיום הקדנציה הנוכחית, העניקו אנשי האגודה שוב את דירוגם לח"כים השונים על "פעילותם הציונית". במקום השני זכה הח"כ
דב חנין מחד"ש - הידוע לכל כאדם שהציונות והוא לא צעדו יחד מיום הולדתו ועד היום. מבט בהצעות החוק שלו - שזיכו אותו במקום השני בדירוג (לאחר ח"כ
יריב לוין הליכוד), מגלה שהיו אלה הצעות חוק חברתיות וסוציאליות לשיויון זכויות ולצדק חברתי, שבינן לבין "ציונות" אין ולא דבר.
מבט בהצעת החוק של הזוכים האחרים מגלה אומנם שהצעותיהם היו באמת ציוניות למהדרין. אם כך מה באמת דחף את הארגון הציוני לבחור בהצעות חוק חברתיות כלליות ובמיוחד בח"כ אנטי ציוני? התשובה לכך מתחלקת לשתיים. באשר להצעות החוק הרי שהארגון הציוני כנראה החליט לכלול ב"מצע הציוני" שלו גם השקפות חברתיות שהתקיימו שנים רבות לפני בוא הציונות לעולם ובחלקן אף סתרו את ערכי היסוד הציוניים - מהשקפות דתיות ועד הסוציאליזם. באשר לבחירתו של ח"כ חנין הרי שהארגון ידע היטב מיהו האיש ומה הן השקפותיו אך כנראה היה כאן "הימור פוליטי" ופח בצידו.
חנין הוא היהודי היחיד שנבחר שלושת הרשימות הערביות בפרלמנט לעומת ח"כים יהודיים שקדמו לו בחד"ש, רק"ח ובמק"י הרי שהצעות החוק שלו ומאבקיו הפרלמנטרים והמוניציפאליים לא התמקדו רק בענייני יהודים-ערבים או אפילו רק בסוציאליזם אלא גם בנושאי איכות הסביבה והחיים בישראל ולכן היה נידמה לארגון הציוני זה שע"י איזו "סוכרייה" של פרס יצליחו לגרור אותו לכיוון הציוני יותר מאשר את עמיתיו בעבר.
אך ח"כ דב חנין לא נפל בפח הציוני והוכיח כי הוא קורץ מחומר אחר וכי השקפתו הבסיסית ונאמנותו היא לחוקיו - על-פי ההשקפה הרעיונית האמיתית שלהם, והיא קודמת גם לפרסים ו"כיבודים" שאולי היו מסנוורים ח"כים אחרים, גם כאלה שאינם ציוניים. ח"כ חנין ביקש לא לקבל את הפרס והדגיש שמחויבותו היא לבסיס הדו-קיום היהודי ערבי שאיננו מונע מהרעיון הציוני.
ועל כך מגיע לו - לח"כ דב חנין, חזק וברוך.
