"בתגובה לדברים של
מחמוד עבאס אמר דובר לשכתו, נביל אבו רדינה, כי ראיון לטלוויזיה, "אין משמעותו מו"מ, ומטרת הראיון לטלוויזיה הישראלית הייתה להשפיע על דעת הקהל הישראלית.".גם עבאס עצמו מיהר להבהיר את דבריו. בראיון לערוץ טלוויזיה מצרי, הוא הדגיש כי "לא ויתר ולא יוותר על זכות השיבה," וכי דבריו בנושא צפת היו "עמדה אישית," כך דיווח העיתון הרשמי של הרשות הפלשתינית (PMW).
שמחה וששון במחנה השמאל הישראלי, המוכתר של רמאללה, אבו מאזן (אבו-עבאס) אמר באנגלית בראיון בטלוויזיה הישראלית משהו שהשתמע ממנו כאילו הוא אינו רואה את זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים לתוך מדינת ישראל (בגבולות 67'). לפי דוברי השמאל, מגלאון ועד יחימוביץ' (כולל דוברים של הרשימות הבוגדניות הערביות) הדבר אומר שביבי נתניהו הוא אויב השלום, ושכל מה שאומרים עלינו כל המנוולים בעולם הגדול (שאנחנו תוקפניים ואיננו רוצים בשלום) זה נכון. אוח... אוח... איזה איש רע הוא נתניהו...
מספיק כמובן לקרוא את תגובתו של דובר לשכתו של אבו מאזן כדי להבין שתוך פחות מ-12 שעות התפרסמו הכחשות מכיוונו של אבו-מאזן, בעיקר משום שההפגנות של החמאס בעזה הרעידו לו את שני חלקי הישבן. אבל, אף שנתניהו כבר למחרת בבוקר קרא בישיבת
ממשלה לאבו-מאזן לשבת ולהידבר, זה לא הפריע לח"כ
זהבה גלאון להשמיץ בערב חדש את נתניהו כסרבן השלום כאילו שאבו-מאזן לא חזר בו.
השמאל שקרי כמו אבו-מאזן אין דבר שמאפיין יותר את השמאל הישראלי, כמו ההשתלחויות הפרופוגנדיות של זהבה גלאון או השקרים הקטנים והנחמדים בפרוזה העיתונאית של ניצן הורביץ, או ההערות הפסבדו-אינטליגנטיות של
שלי יחימוביץ'. מנהיגי השמאל חיים בחומת שקרים שהם בנו סביב עצמם, הם ממציאים עובדות שלא היו ולא נבראו, וכדרך ה"שמאל", בכל מקום הם דבוקים למנטרה של "אנחנו יודעים הכי טוב". הם מתעלמים ביודעין מהאיסלאם המכוון את הנושא הפלשתיני ואף שהם יודעים היטב, כמה הצעות הוצעו לפלשתינים להסדר, כיצד ראשי ממשלת ישראל יצאו מגדרם (ואף הפריזו) בהצעותיהם לפלשתינים, איך שכולם: מרבין, שמיר, בגין, שרון, פרס, ברק ועד אולמרט, ניסו שוב ושוב להגיע להסדר כל שהוא ללא הועיל - השמאל עדיין מאשים את ישראל כאויבת השלום..
אין זה פלא אפוא שהציבור הישראלי שיותר ויותר חכם פוליטית הפך לימני ברובו ודחק את השמאל למפלגה מינימליסטית, חסרת ערך ומנודה כמו מרצ וחד"ש, ואם שלי יחימוביץ' תמשיך לקשקש בכוון הפלשתיני היא לא תמריא גבוה.
לאיזה הסדר הפלשתינים שואפים? כיום, מרבית מנהיגי המדינה מבינים שהפלשתינים אינם מחפשים הסדר או שלום. הם יודעים שלא יקבלו את כל ארץ ישראל, הם פסלו זה מכבר את רעיון "שתי מדינות לשני עמים" אבל השקרן אבו-מאזן אומר לתקשורת המערבית שהוא מאמין בכך וזה נתניהו שלא רוצה לדון בכך, (למרות עשרות הזמנות לשבת ולדון ע"י נתניהו). אנחנו שמענו מהם, בתקשורת שלהם, שהם רוצים את כל ארץ ישראל. הם אומרים זאת באופן ברור. הם רוצים את כל הארץ בלי יהודים, הם חומדים את ערינו, את יישובינו, את בתינו והישגינו, הם רוצים שכל הפרזיטים שהם החזיקו 65 שנים במחנות פליטים, יחזרו ליפו, לחיפה, לצפת ,ללוד ורמלה, לאשדוד ואשקלון ובאר-שבע.
הם יודעים שאין סיכוי שישיגו זאת ולכן הם רוצים שהבעיה הפלשתינית תישאר על סדר היום האזורי והעולמי כפצע פתוח וכדרך להציק ולפגוע בישראל. כך רוצים מנהיגי האיסלאם העולמי כי אלה הם הקובעים פה את סדר היום הערבי.
לאיזה הסדר אנחנו הולכים? אצלנו, למעט שמאל קיצוני מאד וימין קיצוני-דתי, אף אחד לא רוצה מדינה דו-לאומית כי זה יהיה סופה של מדינת ישראל כמדינת היהודים (כחלומם של הפלשתינים), לכן על מדינת ישראל לכפות הסדר חד-צדדי. לפי דוח השופט
אדמונד לוי, מבחינת החוק הבינלאומי, יש לנו זכויות מלאות על כל השטח של ארץ-ישראל ממערב לירדן, לפיכך אנחנו יכולים חוקית להקים מדינת חסות אוטונומית (כמו מונקו, או סאן מרינו, או לסוטו או בוטצ'אנה או אסאם) ע"י איחודם של 4 פרובינציות: ג'נין וצפון שומרון, שכם ומרכז השומרון, רמאללה ומזרח ירושלים ואזור חברון-בית לחם.
פעילות בכוון זה מתנהלת על ידינו כבר מספר שנים ואבו-מאזן, הנוכל, השקרן ומכחיש שואה ידוע, מתפלץ במעונו שבמוקטעה. הוא יודע כי לא יכול לעשות דבר נגד זה. הוא וחבריו רק יכולים להמשיך ולשדוד את קופת הרשות ולהכין לעצמם מקומות מקלט בנסיכויות הנפט במפרץ הפרסי.
