אם נתוני האבטלה יצביעו על ירידה, הרי שלמכוני הסקרים השונים יד בדבר. תקופת בחירות היא תמיד גם עונת הסקירות. פעם ביום, בערך, הטלפון בבית מצלצל ומאחורי הקו נמצא סוקר שבודק את רמת הפופלריות של מועמד חדש או ישן. או שזהו סוקר ממוחשב, שמבקש ממך להקיש 1 עבור מתמודד מספר 2 וכן הלאה.
כבעלי ניסיון, בתור קוראי סקרים, מסוקרים וסקרנים, אנחנו כבר יודעים שלא כולם הם אכן תואמי המציאות (כן, הם תמיד דואגים לעדכן אותנו ביחס לאחוז הסטייה). לא כל הסיקורים דוברי אמת וישנם ספיני – סקר. וכבר אמר לפני שנים ד"ר יוסף בורג ז"ל (שהיה שר בכמה וכמה משרדים לא מעט שנים): מדבר סקר תרחק (ובהסתמך על לשון מקורותינו עורכי הסקרים יעדיפו: סקר סקר תרדוף).
באחת ממערכות הבחירות בארצנו הוכתר ראש ממשלת הסקרים, שפינה את מקומו הווירטואלי לטובת מתחרהו שזכה בסקר האמיתי, ביום הבוחר.
ב-47' לא היה סקר לו נערך סקר בינלאומי בשנת 47', ימים אחדים לפני ההצבעה בעצרת האו"ם על הצעת החלוקה, יתכן ותוצאותיו היו מרפות את ידיהם של פוליטיקאי הסוכנות היהודית דאז. אולי הם היו מפסיקים בעקבותיו את מאמציהם בניסיונות השכנוע האינסופיים והרדיפה הבלתי נגמרת אחרי נציגי האומות המאוחדות, כדי לזכות בעוד יד שתצביע בעד.
ואכן בהגיע מועד ה'סקר האמיתי', הסתמן רוב נגד החלוקה. הגיעה השעה 6 בערב ונציגי מדינות ערב התחילו לצעוק באולם העצרת: "הצבעה! הצבעה!". נשיא העצרת אוסוואלדו אראיינה קם והודיע: "רבותי, היה לנו ויכוח ארוך ודרמטי, משמעות היסטורית, נחוץ לחשוב על כל מה שהציעו. אני דוחה את המשך הישיבה ליום שישי בבוקר"...
כעבור יומיים התחדשה ישיבת עצרת האו"ם. התוצאות המפתיעות ידועות לנו עד היום. "אנחנו על המפה" – זה אומנם לא משפט שנאמר אז, אבל מאותו רגע ועד היום, על מפת מדינות העולם, רואים שגם אנחנו נמצאים עליה. תוצאה בהחלט לא מובנת מאליה מבחינה ריאלית, לאור הנתונים הפוליטיים דאז (למשל: נציג ברית המועצות באו"ם שמצדד בנאומו, בזכותו של העם היהודי למדינה משלו וזאת על-רקע האיבה ההיסטורית לתנועה הציונית במעצמה הסובייטית). בשתי מילים: שלטון יהודי. זה מה שאנחנו חוגגים פעם בשנה ביום העצמאות וזה מה שאנחנו חיים במשך כל השנה, אם כי באפרוריות מסוימת.
סיבה לחייך מערכת הבחירות, על כך סקריה, נוכלי הפוליטיקה שבה, הדילים, העימותים, הרשימות, הפריימריז, האיחודים והפילוגים – מכוונת כמובן ליום אחד, יום הבחירות. והיום הזה מבטא לפני ואחרי הכל את הדבר ההיסטורי הגדול הנ"ל – שלטון יהודי בארץ ישראל. אולי קשה לשים לב לזה, אבל אפשר, כדאי ורצוי, וככה אולי נלך עם חיוך (של ניצחון, של כולנו) כל הדרך אל הקלפי.
מסופר על הרב צבי יהודה הכהן קוקו ז"ל (בנו של מייסד הרבנות הראשית וראש ישיבת "מרכז הרב" בירושלים), שביום הבחירות היה הולך לקלפי כשהוא לבוש בגדי חג. והסיבה לכך היא העובדה ההיסטורית הנ"ל: יש לנו שלטון יהודי בארצנו. הממלכתיות היהודית המתחדשת, אחרי שנות הגלות הארוכות בהם היה מונח על צווארנו עול מלכות זרים, החזירה אותנו למצבנו הנורמאלי וזה סימן מובהק ליציאה מהגלות. הגיע זמן הגאולה.
