צדק חברתי, כלכלי ושלטוני

המחאה החברתית נעורה וגוועה בחלום ליל קיץ ולאחר שהגיעה להזדהות של 87% מהציבור במטרותיה פינתה את תשומת הלב הציבורית לנושאים אחרים כהדרת נשים, נוער הגבעות והאיום האירני. האיום הגדול ביותר על ישראל הוא אי הצדק לסוגיו ולפיכך יש צורך דחוף לשמר את המומנטום של המחאה החברתית על-ידי חינוך, לימודי ליבה לכל, יזמות, ביעור השחיתות, הפיכת מעמד הביניים לכמחצית מהאוכלוסיה והורדת העוני לפחות מעשרה אחוז מהאוכלוסיה, תוך הקצאה צודקת יותר של משאבי האומה וצמצום הפערים שהם בין הגרועים ביותר במדינות ה- OECD, שמירת איזון נאות בין שוק חופשי נטול מונופולים, קרטלים, ריכוזיות ופירמידות לבין אסדרה וצדק חברתי, כלכלי וסביבתי, שמירה על ערכי הדמוקרטיה תוך שוויון זכויות והזדמנויות לכל, הכבדת העונשים על עבריני הצווארון הלבן ועברייני המס, ניתוק הקשר בין הון ושלטון, שמירה על איזון תקציבי וחוב נמוך, הורדה דרסטית ברמת המינופים, הסיכון והתספורות בעולם העסקים ובמיוחד בהשקעות של קרנות הפנסיה. יעדים נוספים יהיו - שמירה על תקשורת חופשית מלחצים, קיום צדק שווה לכל, אכיפת הביטחון האישי ותקני איכות הסביבה, שקיפות בכלכלה ובממשל, טיפוח ערכי הצניעות והתנועות האקטיביסטיות והענקת פרסים הממקדים את תשומת הלב הציבורית בצדק חברתי וכלכלי. באמצעים אלה ניתן יהיה למצב את ישראל תוך עשר שנים בין עשר המדינות עם איכות החיים, השגשוג, הצדק לסוגיו, איכות החינוך, הסביבה והבריאות, הביטחון האישי והבטיחות, צמצום הפערים, הדמוקרטיה, ההתיעלות, הקידמה והאתיקה הגבוהים בעולם, כמדינות סקנדינביה, הולנד ושוויץ, הצריכות לשמש לנו דוגמה במקום ארה"ב ומדינות ניאו ליברליות אחרות כבריטניה.

מדהים עד כמה מועטים הספרים העוסקים בצדק חברתי וכלכלי בישראל, הרומנים, המחזות והסרטים. בולטים במיוחד: בסרט התיעודי - אסף סודרי עם הסרטים שביתה והתעוררות, במחזות – יהושע סובול עם גיבור מעמד הפועלים ויצחק גורמזאנו גורן עם רשיון לחיות, ברומנים – יעקב קורי עם הישמרו מדורון יווני, באקדמיה – יוסי יונה, אביה ספיבק, יוסי דהאן, איציק ספורטא, דני גוטווין. בעיתונות עוסקים בנושא זה רבים וטובים – אריה אבנרי, קרן נויבך, מיקי רוזנטל, רביב דרוקר, אורלי וילנאי, אך גם להם מתנכלים חדשות לבקרים בתביעות דיבה, איומים ואוסטרקיזם. זכיתי להשתתף בהצגת הבכורה של הסרט הנפלא התעוררות המתאר בצורה מבריקה את המחאה החברתית של קיץ 2011. ההצגה הייתה באולם הסינמטק בחיפה, אך באו לה מתי מעט מהקהל הרחב. ההצגות של סובול וגורן ירדו אחרי מספר מועט של הופעות ואילו הרומן שלי יצא לאור בהוצאת ספרים קיקיונית. האם הנושא לא מעניין את הקהל הרחב, האם ועדות הרפרטואר מוטות על-ידי שיקולים של הון ושלטון, האם מיטב היוצרים פוחדים לעסוק בנושאים טעונים אלה מחשש שהם יאבדו את התמיכות להם הם זוכים? באקדמיה אני בין הבודדים המעביר תוכניות לימוד בנושאים אלה, אריה אבנרי לא יכול לפרסם את מאמריו בעיתונים רבי התפוצה, מנסים "לאזן" את דיעותיה החברתיות של קרן נויבך עם עמיתים ניאו ליברלים, תבעו את מיקי רוזנטל על שיטת השקשוקה והכותבים החברתיים יכולים לפרסם רק באתרי אינטרנט כמחלקה ראשונה של יואב יצחק. בנושא צדק כלכלי, הון ושלטון בולט בבדידותו העיתון דה מרקר בעריכת גיא רולניק המעז לתקוף את כל הפרות הקדושות, אך בתפוצה של אחוזים בודדים מהציבור הרחב. הקהל הרחב לא נחשף אם כן כמעט כלל לסוגיות צדק חברתי וכלכלי.

קיימת השקה בנושאי קיימות בין צדק חברתי, צדק כלכלי, צדק סביבתי, צדק שלטוני, אתיקה עסקית, ממשל תאגידי, אחריות חברתית, אחריות ציבורית, סוגיות גלובליזציה, בעיות העוני, אי השוויון, שחיקת מעמד הביניים, שוויון נשים, עושק מיעוטים, דמוקרטיה שוויונית, סוגיות הון ושלטון, ריכוזיות, שחיתות, וכדומה. התחלתי את הפעילות האקדמית שלי בחקר עושק בעלי מניות המיעוט ובהדרגה המשכתי לעסוק, לכתוב ולהרצות במרבית הנושאים הנ"ל. וראה זה פלא – המדינות הכי נאורות, אתיות, דמוקרטיות, שוויוניות, עשירות לנפש, עם זכויות האשה המירביות, מעמד הביניים הגדול ביותר, עם החינוך הטוב ביותר ועם הצדק החברתי, הכלכלי, הסביבתי והשלטוני הגדול ביותר הן המדינות הסקנדינביות. זו עסקת חבילה, ודווקא במדינות בסדרי הגודל של ישראל, שמרביתן בלי אוצרות טבע, מגיעים לאופטימום המאגד את כל התכונות הטובות של הכלכלה, החברה והממשל. אני מתייחס בספר בהרחבה לטיעונים שאין דמיון בינן לישראל, כי אין בסקנדינביה הוצאות ביטחוניות כה גדולות, כי אין מתחים חברתיים כה רבים וכדומה, ומפריך אותם אחד לאחד. אין מניעה שנדמה או אף נהיה טובים יותר מסקנדינביה, בתנאי שנשנה מהיסוד את שיטת הממשל והכלכלה כפי שמפורט במצע הרפובליקה השניה, שנחדל להיות משק ניאו ליברלי, שאחרי המשק הקומוניסטי הוא המשק הגרוע ביותר בעולם, שהסב את הנזקים החמורים ביותר לאנושות ולכלכלה. במסגרת הדיסאינפורמציה של חלק מרשויות הממשל וצמרת העולם העסקי מודבקות למי שמתנגד למשטרים הניאו ליברלים ומצדד בצדק חברתי וסביבתי תוויות של אנרכיסטים וקומוניסטים, בהתאם למה שנהוג במשטרים טוטליטריים ובעזרת דוקטרינת ההלם, קפיטליזם של האסון והצפת הציבור בתרבות קלוקלת של תוכניות ריאליטי שנועדו לטמטם את הציבור על-מנת שלא יפתח ביקורתיות נאותה ויאמר "אהבתי את אדוני". אין שקר גדול יותר מזה, שכן הקומוניסטים הם הניאו ליברלים המלאימים את הפסדי העולם העסקי ומעבירים אותם כחוב של המדינה. האנרכיסטים הם הניאו ליברלים שאינם רוצים רגולציה כלשהי אלא אנרכיה של כוחות השוק שבצילה הם משתלטים במונופולים, קרטלים, הפרטות, פירמידות וריכוזיות על הנכסים של כולנו ועושקים כתשעים אחוז מהציבור הרחב בחוצפה שאין לה גבול, תוך שיחוד ישיר ועקיף של חלק מפקידי הממשל העוברים לעבוד אצל הטייקונים מיד לאחר שהעבירו להם את נכסי המדינה בנזיד עדשים וקיצצו בתשלומי מיסים ותמלוגים. זאת בגיבוי משפטי מלא הקובע כי הנחות מפליגות על רכישת נכסים הן חוקיות, שקבלת מעטפות מזומנים היא חוקית, נסיעות משפחתיות על חשבון חיובים כפולים היא חוקית, שיטוט באינטרנט בחיפוש איים יווניים הוא חוקי, מינויים פוליטיים הם חוקיים, העדפת מקורבים היא חוקית, כל עוד לא הוכח שלנאשם היו כוונות זדון.

בספרי הקודמים התייחסתי לנושאי הצדק למינהו אבל התמקדתי באתיקה עסקית, העוסקת במהותה בעשיית צדק בכלכלה, תוך השגת איזון נאות בין האינטרסים של כל מחזיקי העניין מבלי להעדיף אחד על משנהו. אבל הגעתי כאמור למסקנה שהא בהא תליא, ולא ניתן יהיה להגיע לאתיקה עסקית מבלי שיושג צדק חברתי, כלכלי, שלטוני וסביבתי. לכן, כתבתי עשרות מאמרים ומסות (וגם סטירות, אירועים ומכתבים) בנושאים אלה שהתפרסמו בעיקר בטור הקבוע שלי בבטאון רואה החשבון, באתר של מחלקה ראשונה, באתר של אומ"ץ, באתר שלי, בתוכניות הלימוד שלי ובפרקים בספרים שלי או בספרים הערוכים סביב נושא מסוים כאחריות ציבורית ואחריות חברתית. החומר נכתב בעברית, באנגלית ובצרפתית ומוצג ברוב המקרים לראשונה פה כספר בעברית, יחד עם פרקים חדשים, תוך התמקדות בסוגיות הבוערות ביותר בחברה הישראלית – צדק חברתי וכלכלי. הספר כתוב בצורה קולחת ומיועד לקהל הרחב אך עם הקפדה אקדמית. לנוכח הניסיון המבורך בהצגת הנושאים עם הקבלות בתחום הספרות והמחזאות – מובאות בספר מספר מסות של צדק תרבותי בנושא ההקשרים האקטואליים של יצירות מופת כביקור הגברת הזקנה של דירנמט, הכסף של אמיל זולא, המחזות של יהושע סובול וספרים, סרטים ומחזות אחרים. הספר גם מתייחס לנושאים של צדק סביבתי, צדק תקשורתי, צדק חינוכי וצדק בגלובליזציה ומביא חומר חדש המשלים את התמונה של הצדק החברתי והכלכלי. כמו-כן קיימת התייחסות מעמיקה לסוגיות צדק שלטוני וצדק ציבורי ומשפטי, כי בסופו של דבר הכל פוליטי וקשור ברשויות הממשל והמשפט ואם קיים משטר ניאו ליברלי המעדיף את האלפיון העליון ובמיוחד עשרה עד עשרים טייקונים יש להחליף אותו בצורה דמוקרטית אך לא מפלגתית על-מנת לכונן צדק חברתי וכלכלי. הספר עוסק בהוגי דיעות מקוריים כג'וזף שטיגליץ, נעמי קליין ופול הוקן, מילטון פרידמן ונעם חומסקי, בספרי מופת כ-"העולם הוא שטוח" של תומס פרידמן ו- "התאגיד" של ג'ואל בקן ובסופו מובאים מספר פרקים על הסופר, יצירותיו האחרות, פעילותו התרבותית והציבורית השופכים אור על דרכו והמסילות שהביאו אותו עד הלום. כמו-כן מובאת במלואה הגרסה המקורית של המחזה "נלי דורון" העוסק בהרחבה בסוגיות המועלות בספר זה. המחזה תורגם ויצא לאור בצרפת אך זאת הזדמנות ראשונה לקרוא אותו בעברית. בעקבות ההצלחה הגדולה שלה זכה ספרי "סוגיות נבחרות באתיקה עסקית ובאחריות חברתית" שיצא לאור ב-2008 בהוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, והתגובות הנלהבות של קוראי הספר, אנשי עסקים, אקדמיה ועיתונאים (המובאות בספר זה), אני מתייחס בספרי החדש במשבר הכלכלי של 2007-2010, ובעיקר בסיבות למשבר זה הנובעות מתאוות בצע, גלובליזציה שלוחת רסן, מכשירים פיננסיים ומדיניות אשראי חסרת אחריות, העברת הפסדי העתק של החברות והבנקים הכושלים למדינות תוך הסתבכות בחובות לאומיים ענקיים, מוסר עסקים ירוד של חלק ניכר מהבנקים והתאגידים הגדולים בעולם, תופעות מדאיגות של הון ושלטון, חוסר שוויון הולך וגדל היוצר מתחים חברתיים, שחיקת המעמד הבינוני, התגברות העוני, פגיעה באיכות הסביבה ועוד. התרופות הסטנדריות למשברים אלה מתגלות כתרופות שווא: הורדת הריבית לאפס, הזרמת סכומי עתק לכלכלה, הגדלת הרגולציה והוקעת האשמים במשבר. הספר מציע דרכים מעשיות לפתרון המשבר בעולם ובישראל בתחומי הממשל התאגידי, הגלובליזציה, הקיימות, הון ושלטון, ומנהיגות עסקית בת קיימא. הדרכים המוצעות נותנות פתרון הוליסטי לתופעות ההולכות ומחמירות כאשר המערבולת הכלכלית שהתחילה בשנות השמונים של המאה שעברה והביאה לנזקים של ביליוני דולר הולכת ומתרחבת משנה לשנה והגיעה תוך עשרים שנה לנזקים של טריליוני דולר.

אני צופה שבמידה ולא יתוקנו הכשלים הכלכליים על-פי העקרונות שהתוויתי או עקרונות דומים, לא יועילו צעדי הרגולציה, הורדת הריבית לאפס, הזרמת טריליונים למשקים במיתון, והכלכלה העולמית עלולה להדרדר ל"שפל יום הדין" לקראת שנת 2020, כאשר יקרסו מספר רב של חברות ענק רב-לאומיות, הבנקים הגדולים ביותר וקרנות הפנסיה. ספר זה אינו ספר אפוקליפטי, אני משוכנע שניתן למנוע את שפל יום הדין באם נשנה את החשיבה הכלכלית ונהפוך את עולם העסקים לאחראי יותר. הבעיה החמורה היא שהאחראים למשבר לא נתנו את הדין והחברות הלא אתיות שנחלצו בשן ועין (לא של בעלי השליטה והמנהלים כי אם של העובדים, הציבור הרחב והממשלות) חוזרות לסורן עם מינופים של פי ארבעים, חמישים ומאה, הנפקות אגרות חוב ללא בטחונות למימון מיזמים מפוקפקים, ובונוסים במאות מיליונים למנהלי החברות הכושלות. הרגולטורים מושפעים על-ידי אילי ההון והחברות הגדולות, באים מקרבם והולכים לעבוד אצלם, כך שקשה להאמין שהם ישנו את המציאות. לציבור המושקע בעל כורחו בקרנות הפנסיה אין ברירה כי הקרנות ממשיכות להשקיע בהשקעות ספקולטיביות, כך שלמרות המשבר אין חדש תחת השמש. לנביאי הזעם הייתה עדנה של מספר חודשים, אבל הם חזרו ושקעו באלמוניות עד המשבר הבא. הם משביתי שמחה ומתעלמים מאזהרותיהם, כי הם הרי קומוניסטים ואנרכיסטים. יש לכלכלה מספיק זמן להתעשת על-פי התהום ולעצור את ההדרדרות שלוחת הרסן של חברות ובנקים גדולים. יש לשנות מהיסוד את עולם העסקים על-מנת שלא תתגשם נבואתו של גנדי על החרבת העולם הצפויה מעושר ללא עבודה (כיום - קרנות גידור ובוני פירמידות כברני מיידוף), עונג ללא מצפון (פערים חברתיים גדולים מאי פעם), דעת ללא אופי (אובדן הערכים של צניעות ומידתיות), אמונה ללא הקרבה (פונדמנטליזם אגואיסטי ניאו ליברלי), מדיניות ללא עקרונות (שחיתות ללא תקדים בממשל ובמפלגות מימין ומשמאל, חילוניות ודתיות), מדע ללא אנושיות (קדמה, חינוך ובריאות רק לשכבות המבוססות) ועסקים ללא ערכים (המביאים לאבטלה ושפל יום הדין)!

הרבה יותר קשה לשרוד בצורה אתית וצודקת בעולם מושחת מאשר לשרוד בתוכניות על אי בודד. שלטון האח הגדול והראש הקטן הניאו ליברלי סופו להיעלם גם אם הוא משתמש בשיטות נלוזות וממכר אותנו לתרופות שווא. עלינו להפסיק את השמנת היתר עם זכויות היתר של האלפיון העליון, בכירי הממשל והטייקונים, עם תוכנית הרזיה הרבה יותר אפקטיבית מ-"נולד לרזות". נחזור למקורות, למאכלי/עקרונות הבסיס הבריאים במקום להתמכר לתוכניות השפים עם הכבד הקצוץ והקרם ברילה, לארוחות השחיתות במסעדות היוקרה באלפי שקלים על חשבון הפנסיה שלנו, לחיות בהתאם לאפשרויות שלנו, ללא מינופי יתר, בלי עיניים גדולות, ולא על חשבון הדם והיזע של האחרים. נשוב לערכי הצניעות והצדק במקום הנופשים המפנקים במלדיביים, השינה במלונות הבוטיק בניו-יורק ופריז באלף דולר ללילה מכספי המדינה והתספורות, הטיסות במחלקה הראשונה על חשבון החיובים הכפולים, מכוניות היגואר והפורשה (מה רע בפריוס?), הפנטהאוזים במגדלי היוקרה בעשרות מיליונים, הגולף והיכטות, ההרצאות בעשרות אלפי דולר בתמורה לסיוע בעתיד, מעטפות המזומנים, שוחד הבחירות, העדפת המקורבים, ההשתמטות ממס, משכורות העתק כשוחד על מכירת החיסול של נכסי המדינה והעלמת העין משחיתות הטייקונים. אנחנו חסידי הנמלים ולא החרגולים השרים ורוקדים בתוכניות הריאליטי, אנחנו אולי לא יפים וזוהרים כבתוכניות המעושרות, היפה והחנון, אך אנו מאמינים כי עדיף לשלם מיסים כחוק כחנונים, לשרת בצבא ובמילואים כפריירים, לספוג ערכים ותרבות מספרים, הצגות וקונצרטים במקום לבהות בטלוויזיה בתוכניות הסרק וההבל. שעשועים הם עדיין מספקים לנו אך הלחם מתייקר, הקוטג' מתייקר, אנחנו משלמים על כל דבר יותר מאשר בארה"ב ובאירופה, מרוויחים הרבה פחות מהם, העם משלם יותר מיסים והטייקונים וחברות הענק הרבה פחות, ואנו מקבלים שירותי מדינה ההולכים ונשחקים. לצדק החברתי והכלכלי הייתה עדנה של מספר שבועות בקיץ 2011, אבל הצליחו להקהות את חושינו, הפכו אותנו ללוטופגים אוכלי פרות הלוטוס. אך כפי שיוליסס הצליח למצוא דרך להימנע מהשפעות פירות הלוטוס המטמטמים, אנו לא נתמכר לתוכניות הריאליטי, אנו עוד נמציא את הסוס הטרויאני. לא צריכים הרבה אנשים, קומץ של בעלי רצון טוב יספיקו, על-מנת לפתוח לרווחה לצדק בר הקיימא את שערי טרויה, על-מנת לכונן בישראל את הרפובליקה השניה, ובעולם משטר חדש של צדק חברתי וכלכלי, אם אנו חפצי חיים!