למה אתה מחכה,
בנימין נתניהו? יו"ר רשות הטרור הפלשתינית, מכחיש השואה
מחמוד עבאס, אמר בראיון לטלוויזיה הישראלית (רק בישראל נותנים במה לאויב) שהוא מוכן לחזור לצפת, עיר הולדתו, כתייר. יש בינינו מי שראו בכך ויתור על "זכות" (שאינה אלא תביעה) השיבה, הוויתור המפורש ביותר שמנהיג ערבי מסוגל להביעו בזמן הזה, לפני התחלת משא-ומתן. כדי לוודא שאין מדובר בוויתור, כמעט במקביל חזר אותו אבו-מאזן באוזני בוחריו על כך שה"זכות" היא קדושה ואסור לוותר עליה. כלומר, החובה לחסל את ישראל היא קדושה, ויש להגשימה. למה אם כן אתה מחכה? מדוע אינך מגיב?
ברצוני להזכיר לך, מר נתניהו, שנבחרת להנהיג את ישראל, בדיוק כדי להפסיק את הנוסחה השקרית שבה שוטפים את מוחנו כבר עשרים שנה, כאילו מדינה ערבית ממערב לירדן היא הדרך לשלום. אין שקר גדול מזה. מדינה פלשתינית ושלום הם דבר והיפוכו. נבחרת כדי לחלץ את ארצך מהמבוי הסתום שבו היא תקועה כבר עשרים שנה, מאז איוולת אוסלו שהובילה למלחמת אוסלו ולמצבנו המחמיר.
אתה ודאי מבין, אדוני ראש ה
ממשלה, מה פירוש הדבר עבור עם ישראל כאשר אפילו אתה מדקלם את השקר של "פתרון שתי המדינות", בשעה ששתי מדינות כבר קיימות בארץ ישראל, בשתי גדותיו של הירדן. בניגוד לאדמו"רי דת "השלום" אתה בוודאי מבין מה פירוש הדבר עבור עם ישראל, שכל ימיו נכסף לשוב לארץ ישראל ולהיות עם חופשי בארצו, כאשר אתה מציע את לב
הארץ למכירה, לקורבן, לתמורה עבור אחיזת העיניים של "המתון" מרמאללה?
בנימין נתניהו, אתה חייב להגיב על דברי אבו-מאזן, ולכל הפחות לאמץ את דוח השופט
אדמונד לוי ולהבהיר לעולם כולו, ובראש ובראשונה לקיצונים בתוכנו שעם ישראל איננו כובש בארץ ישראל. אתה, כמנהיג שנתון ללחצים של קיצונים ופנאטים (ע"ע דויד גרוסמן) ולכפייה הדתית של דת "השלום", חייב להתעשת ולומר בקול: ארץ ישראל המערבית היא כבשת הרש שנותרה בידינו אחרי הפשרה הטריטוריאלית הנדיבה שנעשתה ביום חתימת הסכם השלום עם ירדן. היא איננה מיועדת לחלוקה.
אבל אתה כמעט שלא הגבת בתקיפות על דברי עבאס. אל החלל הריק מתגובתך זרם מיד "איש הרוח" דויד גרוסמן (הארץ, 06.11.12), אשר עשה את זכויותינו בארצנו עפר ואפר, ותבע להקריבן תמורת המחווה הנאצלה של מכחיש השואה.
סליחה: אתה הגבת, תגובה קצרה, כמעט אגבית, בפתח ישיבת ממשלה: אם הפלשתינים רוצים לדבר, אמרת, הדרך למשא-ומתן פתוחה, רק בלי תנאים מוקדמים. ולא הבהרת שדרישתם - התכתיב - למדינה ממערב לירדן היא תנאי מוקדם שיש לשלול אותו על הסף.
התגובה הרכרוכית הזאת, הניגון שלה בפיך, מזכירים לי את מצעד האיוולת של דת "השלום", של היונים שהביאו עלינו את מלחמת אוסלו. ציירנו יוני "שלום" וקיבלנו את מלחמת אוסלו.
אם נמשיך בנוסחת "פתרון שתי המדינות" ממערב לירדן, מר נתניהו, נקבל אסון. נכון: לפי שעה, הערבים דוממים, אם לקטיושות מרצועת עזה ניתן לקרוא דממה. 20 שנות אוסלו מחצו ופוררו ושיתקו את הישראלים, לפחות אלה שתמורת פתק מוכנים לבצע גירוש גזעני של אחיהם - טרנספר. אצלנו בישראל הולכות ותופחות אשליית השאננות והתחושה שכך יימשכו הדברים עד עולם, ששלטון השמאל יימשך גם בימי ממשלת "ימין" וימשיך לאכול בנו כל חלקה טובה. אתה עצמך, בנימין נתניהו, הפכת לקורבן של דת "השלום" והתרחקת מהחינוך שקיבלת בבית אבא.
אבל, במקום שיש בו מיליוני בני אדם, ואפילו אם הם יהודים, אין מקום לגירוש גזעני שאיננו יהודי ואיננו דמוקרטי, איננו ציוני ואיננו מוסרי, וממילא אינו מוביל לשלום. נבחרת כדי לוודא שמדינה ערבית נוספת, מסוכנת ומיותרת, לא תקום ממערב לירדן. בכך אתה אמור להתבדל מכל אלה המדקלמים את שקר "הכיבוש", הדוחפים אותך להתאבד פוליטית וערכית על מזבח "השלום".
וכשיתרחש העימות הבא עם האויב, האם תוכל לומר לנו ביושר, שעשית הכל כדי למנוע אותו? שעשית הכל כדי להרתיע? שהבהרת לכל מי שמרים עלינו אבן (או סכין, או רובה, או קטיושה) שלא יצליח להכניע אותנו, גם לא בתמיכת נביאי השקר של דת "השלום" ועדר התקשורת המשרת אותם?
אתה ודאי חושב שכעת תקופת טרום-בחירות, ואין זה הזמן לטלטל את הספינה. אבל, כיצד נהגת אחרי הבחירות הקודמות? קיבלת מנדט לבטל את איוולת אוסלו ומעדת בנאום בר-אילן. התחייבת לקדם את הציונות ואת ההתיישבות, ועסקת בהקפאתה. אסור לך לסמוך שהרוב המוצק של הימין מונח בכיסך. אתה, כפוליטיקאי מנוסה, יודע שאתה חייב לעשות צעדים בוני אמון כלפי עם ישראל. צעד קטן וחשוב בכיוון הוא אימוץ ויישום לאלתר של דוח אדמונד לוי. כל עוד לא תשליך לפח האשפה את דוח טליה ששון ותפעל לפי דוח אדמונד לוי תמשיך להיות חשוד גם בעיני בוחריך ואוהדיך.
אבל, אינני רוצה כלל להיכנס לדיון בטיעונים האלה, כי הדיון הזה צריך להתנהל ברמה אחרת, בממד אחר; במקום שבו אתה נדרש להיות מנהיג ולא פוליטיקאי. במקום שבו עליך להכיר בכך שאתה עומד כנראה לקבל את ההזדמנות האחרונה לחלץ את ישראל מן השקיעה והשגיאה שהיא לכודה בהן כבר עשרים שנה, מאז הסכם הכניעה המביש על מדשאות הלבן, ב-13 בספטמבר השחור 1993.
במקום הזה נחוצה תנועה גדולה ונועזת, ולא פרכוסי בחירות. הפוליטיקה היא, כידוע, אמנות האפשר. אבל המדינאות, לפעמים, היא ממש אמנות. היא יצירת יש מאין. אבו-מאזן מנסה להחיות באו"ם את תוכנית החלוקה, זו שישראל קיבלה בכאב ושהעולם הערבי דחה בדם ובאש. עליך להבהיר שתוכנית החלוקה של ארץ ישראל המערבית אינה עומדת על הפרק. העולם הערבי דחה אותה עוד ב-1947, ועל כן היא בטלה ומבוטלת.
במצב שבו ישראל נמצאת, אתה, אדוני ראש הממשלה, חייב להבהיר זאת. כי, אם אינך עושה זאת, אם באמת אינך מתכוון לעשות זאת, אני מתקשה להבין לשם מה אתה מבקש להיבחר לראש ממשלה.
