כריכה הינו תהליך שבו מצורפים לתביעת הגירושין נושאים נוספים אשר מעוניינים שבית הדין הרבני יכריע בהם. באם מי מבני הזוג רוצה כי ביה"ד הרבני יכריע גם בסוגית הרכוש וגם בסוגית הגירושין, עליו יש לציין באופן מפורש ומובהק בעת הגשת תביעת הגירושין את נושא כריכת הרכוש.
במידה ונושא זה לא נכרך - הרי שנקודת המוצא הינה כי הסמכות לדון בו הינה של בית המשפט לענייני משפחה, ולא לביה"ד הרבני.
המגבלה הראשונה והחשובה הינה כי ניתן לכרוך את ענייני הרכוש לתביעת גירושין בלבד. במידה ויכרכו ענייני הרכוש לתביעה שאינה עוסקת בגירושין, אלא למשל תביעת שלום בית, שהכריכה אינה כדין ועל כן היא לא תקנה לבית הדין הרבני סמכות לדון בענייני הרכוש.
הסיבה לכך מצויה בסעיף 3 לחוק בתי הדין הרבניים הקובע כי רק במידה ו "...
הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין..." תוקנה לו סמכות לדון בעניינים נוספים הכרוכים לתביעה.
המגבלה השנייה הינה מגבלת הזמן - ניתן להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני ללא כריכת הרכוש ולאחר זמן מה להוסיף את כריכת הרכוש. אולם, המועד הקובע לעניין קניית הסמכות של בית הדין הרבני הינו המועד בו הוגשה הבקשה לכרוך את ענייני הרכוש.
במידה ותתבצע כריכה מאוחרת של ענייני הרכוש לתביעת גירושין אשר הוגשה זה מכבר, בית הדין הרבני יקנה את סמכותו רק במידה ולא הוגשה תביעה בנושא הרכוש לבית המשפט לענייני משפחה עד למועד הכריכה.
מגבלה השלישית נוגעת לפקיעת סמכותו של בית הדין הרבני - במקרה של דחיית תביעת גירושין-
"נופלת" עם תביעת הגירושין גם כל תביעה שנכרכה בה".
על כן, טרם הגשת תביעת הגירושין יש לבחון האם תביעת הגירושין שהוגשה הינה מוצדקת, כלומר- האם אכן קיימת אחת מהעילות המובאות בהלכה לפיהם ניתן לפסוק מתן גט, ומצדיקה הגשת תביעת גירושין, כגון מרידה, בגידה וכיוצב'- שאם לא כן- עלולה תביעה זו להדחות, וכפועל יוצא - נושא הרכוש לא ידון בביה"ד.
