השאלה הנשאלת היא מה הייתה הרמה המוסרית של מנהיגי היישוב ואלו ששלטו בהנהגה של אותם ימים, הקוראים מוזמנים לשפוט ולחוות דעה בעניין. אגב העניין נלמד מהרבה עניינים שעברו יהדות תימן בארץ לפני הקמת המדינה ולאחר הקמת המדינה ולא רק בנושא זה, שוד אדמתם ליד שפת הכינרת, ולא כאן המקום לציין זאת או להוסיף..מכאן הדרך לחטיפת ילדים ומכירתם הדרך הייתה קצרה יותר.
אם לא די באמור לעיל, בעמוד - 127 לספר הנ"ל נכתב
" ההתייחסות המיוחדת לעולי תימן נבעה מתפקיד ישובי מוגדר שנקבע להם, התימנים היו אמורים להחליף את הפועלים הערבים במושבות, התימנים שהיו בעלי ניתנות עות'מנית, שומרי מסורת, מסתפקים במועט, צייתנים ואוהבי עמל נחשבו כיסוד עבודה (Arebeitselement), 'פועלים טבעיים'ו'בעלי ערך כלכלי רב "
ואני שואל אוותכם קוראים יקרים, אתם הקשבתם למה שהם חשבו על עולי יהודי תימן ובכלל זה ילדי תימן, פועלים שבאו להחליף את הפועלים הערבים, פועלים צייתנים, ובעלי ערך כלכלי רב, מעניין למה? - ואני הוסיף את הילדים ניתן אף ניתן למכור לא?!, יש דברים שלא מדברים עליהם אלא בחדרים סגורים ואפילו נסגרים בשתיקה, תחשבו על זה, האם הייתה כאן יד מכוונת או לא? שכן אם הגעתם עד לשלב זה של הקריאה לא צריך לומר את השם המפורש.
בהמשך העמוד למטה אומר המחבר:
"אי-אפשר להתעלם מהעובדה שבעניין התימנים ננקטה מדיניות שונה מזו שננקטה בעניין מהעולים מאירופה: מחד-גיסא, הערכה מועטת, ומאידך-גיסא, סיוע ותמיכה נרחבים אך לא מספיקים. לדעה בקיומה של אפליה היה אפוא בסיס. ואולם, בלא הפליה ודעות קדומות, אין ספק שתוכנית העלייה לא הייתה מתבצעת. בביקורת הנוקבת כלפי מוסדות הציונים בנושא זה מסתתרת איפה "ברכת הקללה".
מחברי הספר כותבים בצורה מפורשת כי הייתה אפליה והמובן מכך אף היה ניצול לרעה והערכה מועטת של עולי תימן שהיו בעיניי למלאכי שרת ואף למי שהכיר אותם מקרוב ,יוצא אם כן , השפילו את עולי תימן לבלי סוף באמצעות עבודה שחורה ואת נשותיהם לעוזרות במשק בית והפכו אותם סחורה עוברת לסוחר, ואת ילדיהם מכרו "בנזיד עדשים", ולא לחינם מסיים כותבי הספר במשפט "בביקורת הנוקבת כלפי מוסדות הציונים בנושא זה מסתתרת איפה " ברכת הקללה " .
ולמה התכוון מחברי הספר במילים ברכת הקללה, לאלוהים פתרונים? ואולי התכוון למכירת הילדים?. לסיום המאמר אני רוצה להפנות אותכם הקוראים לכתבה שהתפרסמה בעיתון בארה"ב בניו-יורק טיימס ובקנדה על ידיעה מאוד מעניינת הפרסום של כתבה מיום 13/2/1954 בו נכתב כי אזרח קנדי נתפס עם קרוב ל-3 מיליון דולר מעסקות של מכירת ילדים יהודיים. האיש הוא נשיא הפועל המזרחי העולמי דב ברנד ברגמן.
אגב, האיש סיים את חיו בכלא לא בגלל סחר בילדים, אלא בגלל האופי המוסרי המושחת שלו , הוא הונה את הנשיונל סיקיורטישל ארה"ב כאשר הוא לקח מהכספים שעשה ממכירת הילדים בנה בתי אבות, ואת הזקנים הערירים שנפטרו הוא השאיר אותם במקררים, והמשיך לגבות את דמי הביטוח הלאומי שלהם, שנים על גבי שנים. האם זו ברכת הקללה שלו האם מנהיגי היישוב לא חשבו על ברכת הקללה שעלולה לקרות מדינת ישראל?. לכן חובת הסליחה של מדינת ישראל כלפי כל מי שנלקחו לו הילידים היא חובה מוסרית וחובת הפיצוי היא נדרשת , שאם לא כן ברכת הקללה לא תפסח גם כאן, כמאמר המקרא זעקת זכריה עוד תשוב לפתחנו.