פעם, לפני הרבה שנים, התוודענו כולנו אל המשפחה האצילית ממצפה הילה, משפחת שליט. בני המשפחה ובראשם ההורים נקלעו למצב אותו אינני מאחל לאף יהודי - בנם נפל בשבי רוצחים, חיות אדם, המסוגלים לכל. דבר החטיפה והנפילה בשבי היכו בכולנו מתחת לחגורה במקום הכואב והרגיש ביותר - הדאגה לשלום ולחיי ילדינו.
במשך שנות שביו של הבן פעלה המשפחה בדרכים רבות ומגוונות. נתמכת על-ידי תקשורת מדינת כל אזרחיה ועם רוח גבית אוהדת ונלהבת של כל השמאל לחצה המשפחה על כל עצב רגיש בחברה הישראלית על-מנת להביא לתוצאה המיוחלת - שחרור בנה מהשבי כשהוא בחיים ובריא.
בראש המאבק ההוא עמד אבי המשפחה נועם אשר הפך במרוצת השנים ובעל-כורחו (כך חשבנו אז) ליקיר התקשורת. נועם הופיע מעל כל במה - וכאלה היו בשפע - בפעולות יזומות ומגוונות שכל תכליתן להביא לשחרור בנו.
מחיר השחרור היה נורא וישראל נדרשה לשחרר מהכלא את הגרועים שברוצחים. אנשים (?) שביצעו פשעים אכזריים ומפלצתיים שמעט בני אנוש מסוגלים לבצע שכמותם. משפחת השכול רובה ככולה וחלקים נרחבים מאוד בחברה הישראלית התנגדו נחרצות לעסקה המוצעת בשל טיעונים מגוונים, צודקים כולם.
מצד המוסר והצדק נטען שלא בא בחשבון לשחרר רוצחי המונים בסדר גודל כזה. מהבחינה הביטחונית הודגשו הסיכונים האדירים שתיקח על עצמה החברה בהשתחרר רוצחים רבים לרחובה של עיר. ברמה האסטרטגית דובר רבות על אובדן ההרתעה, על הפגיעה במורל ועל עידוד חטיפות נוספות.
בראש המאבק שלט ביד רמה אבי החייל החטוף נועם, אשר בנסיבות להן לא ייחל הפך לבן-בית אצל כל משפחה בישראל אליה הצטרף דרך אמצעי התקשורת כולם. אינספור ראיונות, מפגנים לרוב, עצרות, הפגנות ואוהל מחאה מול מעון ראש הממשלה בירושלים היוו את מרכז הפעילות. בנוסף ניתן למנות מספר רב של נסיעות לחו"ל, פגישות עם מובילי דעת קהל, עם ראשי מדינות ועם עיתונאים רבים כחול אשר על שפת הים.
צעדת שליט המפורסמת (בשיתוף פעולה מלא מצד המשטרה שכללה חסימת צירים וליווי) ועצרות רבות-משתתפים בליווי אמנים - כל אלה היו לחלק מנוף חיינו באותן שנים.
לעשות הכל ולשחרר את הגרועים שברוצחים היו שנפלו בפח. יהודים תמימים ושאינם כאלה שיבחו את המשפחה האצילית על דרך המאבק שהיה נחוש אך "מנומס" די צורכו. אלה התפעלו מהטון המתון בו דיבר האב בהופעותיו, התייחסו לארשת פניו המיוסרים אך מאופקים, והעריצו את כוח העמידה לצד הבן השבוי עבורו מוכנה המשפחה לעשות הכל.
האיש המתון והנחמד, נועם, נפגש עם כל מי שיכול היה להשפיע ובאופן קבוע מסר אחד בפיו: על הממשלה מוטל לעשות הכל על-מנת לשחרר את בנו. דרישה זו לא הייתה תמימה והתמקדה רובה ככולה ועל פני רוב שנות המאבק בדרישה להיענות לדרישת החוטפים ולשחרר רוצחים רבים, מסוכנים ומפלצתיים, בתמורה לשחרור הבן.
זכור לי כיצד הייתי מתחלחל ונתקף צמרמורת עת שמעתי את נועם שליט אומר ביבושת, פעם אחר פעם, כי על הממשלה לשלם את "המחיר הנקוב" - הוא רשימה קשה ובלתי אפשרית לעיכול של הגרועים ברוצחים שקרעו את נפש כל היהודים לגזרים עת הטילו בנו שכול ויגון, פעם אחר פעם ובנסיבות מזוויעות.
ולמרות כל זה, למרות ההסתגרות ב-ד' אמותיה והדרישה האגואיסטית לשחרור בנה ויהי מה! בכל מחיר (נקוב כמובן...), הוכתרה המשפחה ונועם בראשה כ"משפחה האצילית".
בעניין אצילות זו כתב עבדכם באותם ימים מעל במה זו כדלקמן: "אצילות איננה מראית עין, מבע או צורת התבטאות. אצילות נמדדת במבחנים מהותיים ולא חיצוניים. נכונות להקרבה היא אצילות, מסירות נפש היא אצילות, העדפת טובת הכלל על טובת הפרט - היא אצילות". ועוד: "במישור זה המהותי, מתברר שמשפחת שליט מנהלת מאבק אגואיסטי לשחרור בנה בראותה רק את טובתה".
לא יעשה שימוש בבנו ובסיפור החטיפה? בחלוף מעל שנה מאז שוחרר גלעד בעסקה המפוקפקת והמסוכנת, ולאחר שחזינו בעיניים כלות בשחרור בלתי נסבל של כאלף רוצחים פראי אדם לחופשי, אנו נאלצים על-כורחנו להתוודע שוב אל האיש האציל מהמשפחה האצילית, נועם שמו.
לפני חודשים מספר החליט הלז להצטרף לחיים הפוליטיים במסגרת מפלגת העבודה. שאלות באשר לניסיונו בפעילות ציבורית נענו בשתיקות מביכות או בפירוט פעילותו במאבק לשחרור בנו. האציל אומנם הקדים ואמר כי לא יעשה שימוש בבנו ובסיפור החטיפה על-מנת לקדם את בחירתו, אלא שאמירתו זו מהווה במקרה הטוב ביותר עלבון לאינטליגנציה שלא לדבר על זלזול וקהות חושים ברמה בלתי נסבלת.
בהתקרב הישורת האחרונה לפני הבחירות פונה האיש האציל נועם אל בוחרי העבודה ונאמן להבטחתו שלא לעשות שימוש בבנו לשם קידומו האישי אומר כהאי לישנא: "בחמש שנות המאבק לשחרור בני מהשבי, נחשפתי לכוחה של המערכת הפוליטית כגורם המשפיע ביותר על חיינו וחוויתי מה שלוקח לאחרים חיים שלמים. אני מביא איתי את הניסיון הרב שצברתי בניהול מאבק ציבורי, מול מערכות פוליטיות וציבוריות ומול גורמי ממשל בארץ ובחו"ל, כדי לסייע ולהשיג את המטרה".
אם לאחר כל זאת נשאלת השאלה - האם ניתן להגדיש עוד את הסאה - מסיים נועם האציל בתיאור המטרה: "להחליף את הממשלה הרעה הזאת בממשלה בראשות העבודה".
יאומן כי יסופר. קראתי במו עיניי את נוסח הפנייה, ממנה העתקתי וציטטתי!
האיש האציל נועם עושה שימוש נואל וציני בכאב אותו נושאים כולנו, מתעלם ממשפחת השכול ומקורבנות הנרצחים שדמיהם זועקים אלינו, אוטם אוזניו ולבו מהפצע הפתוח שהותירה ברובנו העסקה לשחרור בנו וחובט בממשלה ה"רעה" לדבריו אשר בייסורים ולאחר התלבטות קשה עשתה מעשה שלא ייעשה ונכנעה כניעה ללא תנאי לטרור - על-מנת לשחרר את בנו אשר אהב.
איש מגעיל ושמו נועם.
