שלושה/ארבעה פגזי מרגמה וכמה טילים, שנורו בחודשים האחרונים על ישובי הדרום, לא "הזיזו" לקברניטי המדינה, לחברי הכנסת, ולגנרלים במיל. זאת בניגוד להסתערותם על כל כלי תקשורת, כדי לקשקש את עצמם לדעת - בעקבות מסת אש גדולה יותר מהמקובל!!!. מה שמאפשר לכל אזרח במדינה לאשש, כי ממשלת ישראל, מותירה לכל טרוריסט לעשות את הישר בעינו, ובלבד ויקפיד על הקזת דם יהודי במידה, שתשמר להנהגה היהודית את הברירה, שלא לצאת למלחמה.
השלמה בלתי נסבלת שכזו להקזת דם יהודי, לא הייתה בעבר. ההפך מזה. נוכח פעילות טרור בשנות החמישים שפשתה ברחבי המדינה, השיבה ישראל בפעולות גמול (בדומה להיום). אלא מאי, משהמשיך הטרור יצאה ישראל למלחמת "קדש". שם מומשה לראשונה תפישת ביטחון לאומי שעקרה, "בהעתקת הלחימה לשטח האויב, לסיימה מהר, ובהכרעה נקודתית ברורה" - משמע, "מלחמת ברירה" כמענה להיעדר עומק אסטרטגי, מגבלת חופש הפעולה המדיני, ובעיקר - ניצול היתרון לצד היוזם בקביעת הזמן, המקום והעוצמה המושקעת בפתיחת המלחמה. הגם שלימים התברר כי בזכות היותו יוזם, הצליח צה"ל ( למרות שמעולם לא הכיר בכך) לקזז בנזקי חובבנותו, ולהשיג הכרעות של ממש.
כך ב-"קדש"' נכבש חצי האי סיני בארבעה ימים. בעבור 11 שנים "במלחמת ששת הימים", הוכרעו צבאות מצרים, ירדן וסוריה במהלך של שישה ימים. ובדומה, למרות ההפתעה במלחמת יוה"כ נלווה לשחיקה מיותרת שנבעה מחוסר מיומנות, שימרה ישראל בידה את הברירה - בהעתקת הלחימה לשטחי מצרים וסוריה, במטרה להשיג הכרעה נקודתית וגם לשמר את אלמנט ההרתעה.
בעבור שמונה שנים, לאחר ירי ופעולות טרור שיזם הפת"ח על ישובי הצפון, הועתקה הלחימה במשל"ג לשטחי לבנון בואכה בירות - ובהרף גורשו ערפאת ולוחמיו מלבנון, והשקט חזר ליישובי הגליל.
שלילת הברירה לצאת למלחמה אלא שמעשה שטן, הניע מאבק פוליטי, עוד במהלכה של מלחמת של"ג. שהגיע לשיאו בהפגנת השמאל בכיכר מלכי ישראל. שם
יצחק רבין ז"ל ו
שמעון פרס יבדל"א, שללו את עצם היציאה למלחמה הזו, משום היותה "מלחמת ברירה". וכחליף, העמידו על סדר היום וגם קיבעו בתודעה הלאומית - את מצב ה"האין ברירה", כעילה לצאת למלחמה.
לא בכדי מאז נשללה הברירה לצאת למלחמה, נמנעו כל ממשלות ישראל מלגייס את מלוא העוצמה הצבאית להסרת איום. והראייה כי למרות ירי על עיר הבירה, רצח ופציעה של אלפי ישראלים במרכזי הערים, חטיפת חיילים בצפון ובדרום, וירי הנמשך עד היום על יישובי עוטף עזה - הפעילה ישראל ומפעילה עד היום רק מקצת מהכוח שלידה.
צריך להודות ולהפנים כי מקורם של הפיגועים נבע מקריסת ההרתעה. זו שתחילתה, בסקילת תפיסת הביטחון בכיכר העיר. התעצמה עוד ועוד משום טיפשות וחוסר מיומנות של צה"ל, שאפשר את שחיקתה לאבק.
קווי ההגנה נוסח קו בר לב, שוכפלו על אדמת לבנון - בהשקעות עתק שלא הניבו ולא כלום, זולת היותם מטרות לפיגועי ארגון עמל, והחיזבאללה אחריו. מה שהביא לאחר שבע עשרה שנים של שחיקה מיותרת, את ההחלטה לצאת מלבנון. אלא שבמקום להתייחס לנסיגה כמו למתקפה. משמע, הכנסת אוגדות לשם שיור הרתעה, ובעיקר לשם הבטחת נסיגה מסודרת. בחר צה"ל ביציאה טכנית בנוסח "אחורה פנה", מה שיצר לחיזבאלה חופש פעולה - לכדי הנעת "החזק שבצבאות המזה"ת" לנוס על נפשו, תוך הפקרת חיילי צד"ל לגורלם.
אלופי הפיקודים ורמטכ"ל בראשם, שעיצבו ומימשו את הבריחה מלבנון. התמידו בשחיקה נוספת של ההרתעה. משום חוסר הבנתם להתמודד באינטי פדה השלישית, ומאוחר יותר כמו קודמיהם במלחמת יום כיפור הופתעו מחוסר מוכנות הצבא - כפי שהשתקף במלחמת לבנון השנייה.
איוולת התפקוד שהביאה לשחיקת ההרתעה היום לקול רעם הטילים משמיעם אותם "רבני הביטחון, עלק", את דעתם על החובה להשיב את ההרתעה שאותה שחקו במו איוולתם. על מומחים אלה ש"בקיאותם כביכול" נסמכת על שירותם הארוך ודרגתם הצבאית, כתב פון קלאוזוביץ מהטובים והבקיאים בתורת המלחמה, וכך אמר: "אם אמת הוותק בהשתתפות במלחמות, היה קריטריון להענקת מדליות - מובטח היה כי הראשונות בתור לקבלתם, היו פרדות המלחמה".
על כן נוכח המצב הבלתי נסבל, מוטב היה אילו אבירים אלה ושמעון פרס גם, היו עושים מעשה של חזרה בתשובה. שבו היו הגנרלים מכים על חטא איוולת תפקודם, שהביאה לשחיקת ההרתעה. בעוד נשיאנו היה מודה כי מעשה סקילת תפיסת הביטחון הלאומי, שימשה לדידו אמצעי פוליטי להפלת הממשלה.
הודאות אלה חיוניות היום יותר מתמיד, ולו רק משום הכלתם לקחי אמת - ככאלה שהפקתם תאפשר לבחור בדרך פעולה אפקטיבית, כזו שבאמצעותה נשיב את השקט והשלווה לישובי הדרום.
אמציה חן (פצי) תא"ל מיל.
