לעניות דעתי, פרשת 'תולדות' הינה הפרשה בעלת מספר הקושיות-הקשות הרבות ביותר. להלן לפחות חלק מהן:
- מדוע ה' גרם לכך שרבקה הצדיקה תוליד שני בנים, אחד צדיק ואחד רשע?
- האם רבקה סיפרה ליצחק על הנבואה שקיבלה מהקב"ה ש"רַב יַעֲבֹד צָעִיר" [בראשית כ"ה, כ"ג]?
- כיצד הצליח עשו - "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" [שם, כ"ז] "לצוד ולרמות את אביו בפיו" בלשון רש"י - איש שהיה נביא ה'?
- כיצד לא ראה יצחק את יתרונו הרוחני של יעקב על עשו והגיע למצב שבו "וַיֶאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו" [שם, כ"ח]?
- האם מכירת הבכורה תפסה, בהנחה שהיא נעשתה כאשר עשו היה עייף ומאוד רעב?
- מדוע מכר יעקב את נזיד העדשים לעשו אחיו ולא נתן אותו לו? האם כך מתנהג אח לאחיו?
- מדוע לא סיפר יעקב לאביו ולאמו שהוא קנה את הבכורה? קרי, מה ערך קניית הבכורה ללא ידיעת אביו ואמו?
- מדוע לא הביעה רבקה את מחאתה לפני יצחק על כוונתו לברך את עשו בברכת הבכורה?
- כאשר יצחק היה בספק בעניין זהות האיש העומד לפניו לקבל את הבכורה - "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" [בראשית כ"ז, כ"ב] - מדוע הוא לא קרא לאחד מעבדיו כדי להסיר את הדיסוננס מליבו?
- האם ברכת הבכורה ליעקב תופסת כאשר אביו חשב שהוא למעשה עשו?
"רב יעבוד צעיר" מכיוון שהרבה דיו נשפך במאמץ לענות על השאלות הללו במשך הדורות, וגם מכיוון שהמפתח לרובן תלוי במספר מועט של תובנות, הבה נתמקד בשאלה אחת בלבד - שאלה מספר שבע: מדוע לא סיפר יעקב להוריו שהוא קנה זה עתה את הבכורה מאחיו? הרי ללא ידיעת הוריו על אותה עסקה כאילו שהיא לא נעשתה, ומה התועלת בכל המאמץ להשיג את אותה בכורה מיוחלת לאחר מכן?
התשובה, לעניות דעתי, הינה שיעקב אכן התכוון מראש ליידע - אם לא את אביו שהעדיף את אחיו, אז לבטח את אמו. ואכן כך הוא עשה. הוא בא לאמו והודיע לה שהוא קנה זה עתה את הבכורה מאחיו. זו הייתה ההזדמנות שלה להודיע לבעלה ולבנה שהקב"ה אמר לה שיעקב הוא הוא הבכור - ש"רַב יַעֲבֹד צָעִיר".
לעניות דעתי, רבקה אכן סיפרה ליעקב אחרי קניית הבכורה על אותה נבואה, אבל בוודאי לא סיפרה על כך לבעלה, לא בזמן קבלתה ולא כעת. ומה הראיה לכך? שלא ייתכן שיצחק הצדיק אם היה יודע שהקב"ה קבע שהבכור הוא יעקב, ילך נגד רצונו.
ומדוע לא סיפרה רבקה ליצחק על אותה נבואה? סיבה אחת - כי זו הייתה המסורת שהיא קיבלה מאברהם ויצחק - נביא שמקבל את דבר ה' לא מעבירו הלאה. לעניות דעתי, למסורת הזו אין בסיס מוסרי, וקיומה גרם למספר תקלות בין אברהם ושרה - בקשר ללקיחת הגר, בקשר ללידת יצחק ואפילו בקשר לעקידה (אני מפנה את הקורא למאמר שכתבתי:
"הדילמה של האבות").
סיבה שנייה לכך שרבקה לא סיפרה ליצחק על נבואת "רַב יַעֲבֹד צָעִיר" הייתה שרבקה הייתה משוכנעת שהודעה ליצחק לא תועיל, כי עשו הצליח לצוד את אביו. כך מתאר את המצב הרב הגאון אביגדור נבנצל בספרו "שיחות לספר בראשית" עמוד קפא: "רבקה אכן לא האמינה שתצליח להשפיע על יצחק, כי כדי שישנה את דעתו על עשו יהיה עליה לבוא ולהוכיח דבריה בטענות וראיות שמקומן בהיגיון - אבל כאשר יש שוחד, ההיגיון איננו פועל... ולכן העדיפה שיעקב עצמו יבוא אל אביו, ואז, כאשר יראה את השכינה המתלווה ליעקב, ויראה שמסובב הסיבות גילגל שיעקב יקבל את הברכות - רק אז ישתכנע. העובדה המוגמרת תדבר בעד עצמה".
והסיבה השלישית שתרצו חז"ל לאי-מסירת המידע מרבקה ליצחק בעלה - לא על הנבואה ולא על מכירת הבכורה - היא שרבקה הייתה יְרֵאָה מיצחק כל ימי חייה. מאז שפגשה אותו בשדה ונפלה מעל הגמל כי ראתה את השכינה הולכת עמו, והתקשתה מאוד לפצות את פיה בנוכחותו. בימינו אנו קשה לדמיין מצב כזה, אבל כך היה אצל רבקה אמנו, כדברי הרב נבנצל.
המשולש המשפחתי הראוי לסיכום - בימינו אנו, את הקשרים הסבוכים הבין-אנושיים רגילים רבים לתאר לעיתים קרובות כמשולש. ואכן, הקשר האידיאלי בין יצחק, רבקה, יעקב ועשו אמור היה להיות משולש כאשר בנקודה העליונה נמצאים יצחק ורבקה, ובשתי הנקודות השניות - במרחק שווה מן ההורים נמצאים יעקב ועשו. לדאבוננו, הצורה הגיאומטרית המתאימה יותר למצב המשפחתי של בית יצחק ורבקה היא הטרפז שבו ההורים אינם צמודים זה לזה, אב נוטה לכיוון בן אחד (עשו) והאם נוטה לכיוון הבן השני (יעקב), והמרחק בין האחים רחוק יותר מהמרחק שבין ההורים.
יהי רצון שערכי המשפחה - אהבה, אחדות ותקשורת פתוחה בין כל חבריה - שהם הבסיס החיוני ביותר לקיומו הנצחי של עם ישראל, יתחזקו מאוד. ויהי רצון שנצליח תמיד ליצור משפחות יהודיות על בסיס המשולש המשפחתי ולא על בסיס שום צורה גיאומטרית אחרת.
