1. החטא הקדמון ציפי לבני אמרה השבוע שהיא מחכה ל
אהוד אולמרט, והלה כנראה מחכה להפסקת אש כדי להודיע על החלטתו האם להתמודד בבחירות. אולי כדאי לנצל את פסק הזמן הזה כדי להזכיר, ששני אלו הם מהאחראים העיקריים למצב הבלתי נסבל בדרום שהביא למבצע "עמוד ענן". החטא הקדמון הוא ההינתקות המטומטמת, שלא לומר הפושעת, שהפקירה את רצועת עזה לידי החמאס, סיפקה לו חופש מושלם, העניקה לו את השליטה ונתנה לו במתנה עמדות ירי משופרות.
את ההינתקות, למי ששכח, יזם
אריאל שרון בתמיכה נלהבת של - בין היתר - אולמרט ולבני.
בנימין נתניהו, זה שמפחידים אותנו שיסבך את ישראל, היה השר הבכיר היחיד שהתנגד להינתקות, ונימק זאת בתרחיש מדויק של מה שבאמת קרה מהר מאוד. ואולי כדאי גם להזכיר, שאולמרט ולבני ניצחו בבחירות של 2006 תוך שהם מדברים על הינתקות נוספת, הפעם ביהודה ושומרון. עכשיו רק תדמיינו מה היה קורה אם התוכנית הזו הייתה יוצאת לפועל.
אם הייתה לאולמרט ולבני טיפה של יושרה ציבורית, הם לא היו מעזים להראות את פניהם בציבור. אז מאולמרט אנחנו באמת לא מצפים לשום דבר, ודאי לא ליושרה. אך מתברר שגם "Mrs. Clean" היא פוליטיקאית צינית ואנוכית, הבונה על זכרונו הקצר של הציבור ועל האפשרות להוליך אותו שולל. דווקא בימים אלו, שבהם הפוליטיקה באמת צריכה להישאר מחוץ למשחק, צריך להגיד לשני אלו: תעיפו מבט לטלוויזיה, תסתכלו בראי ותפטרו אותנו מעונשכם.
2. אזעקה בתל אביב זכרון הילדות הראשון שלי הוא כאשר הייתי בן פחות משלוש ושמעתי אזעקה בתל אביב במלחמת ששת הימים; מאוחר יותר למדתי, שהיא הושמעה משום שטיל ירדני נפל בכיכר מסריק, כמה מאות מטרים מביתם של סבי וסבתי בו שהינו. כאשר היה בני הבכור בן פחות משנה, למדנו לחיות עם האזעקות של מלחמת המפרץ הראשונה. אתמול (יום ה', 15.11.12) הגיע תורו של בני הצעיר, בן השמונה, לטעום את האזעקה הראשונה שלו.
מלחמת ששת הימים התחוללה לפני שהיו בידינו "השטחים הכבושים", לפני שהקמנו אפילו התנחלות אחת, לפני שלכל היותר יכולנו לחלום על תפילה בהר הבית, וכאשר המותניים של המדינה היו ברוחב של 12 ק"מ. הטילים של
סדאם חוסיין שוגרו לתל אביב למרות שלא היה לנו שום קשר למלחמתו נגד ארה"ב והקואליציה בראשותה. מה שמלמד, שאין מה לחפש היגיון בשנאה כלפינו ובמלחמות נגדנו.
3. היום שאחרי זה מוביל אותנו במישרין לנקודה הבאה. אמרתי זאת בעבר ואומר זאת שוב ושוב: אין שום אפשרות להסדר כלשהו עם החמאס. מלחמתו בנו היא מלחמת דת, ודרכן של מלחמות כאלו שהן מתנהלות לחיים ולמוות. בעוד אש"ף מנהל מאבק מדיני, בו אולי אפשר להגיע לפשרה, אין לכך כל מקום מול מי שסבור שחובתו הדתית להעיף לים את אחרון היהודים היושבים בארץ, ומוכן לכל היותר להגיע להפסקות אש זמניות וטקטיות.
לאור זאת, השאלה מה יקרה ביום שאחרי "עמוד ענן" היא למעשה חסרת מענה. הבעיה היא, שאפילו אם נחסל לחלוטין את החמאס - אפשרות לגמרי לא ריאלית, אבל נעלה אותה לצורך הדיון - נקבל במקומו את הג'יהאד האיסלאמי, הסלפים, אל-קאעידה ועוד כמה אפשרויות ממש לא מרנינות. לכן, המטרה ארוכת הטווח צריכה להיות להמאיס כמה שיותר על החמאס את המאבק המזוין נגד ישראל, ולקוות שיום אחד יבינו הפלשתינים עצמם שהוא מוביל אותם לאסון - מעין "אביב ערבי" במהופך.
4. דובר צה"ל תת-אלוף יואב (פולי) מרדכי עושה עד עכשיו עבודה מצוינת. הוא משדר רוגע וביטחון, יודע לאזן בין מסירת מידע לבין נצירתו, מדווח על מה שצריך כדי לשמור על אמינותו, מוציא הודעות שמעודדות אותנו ומרתיעות את האויב. אני מודה שקצת הסתייגתי מכך ששוב ממנים קצין מודיעין לדובר צה"ל ולא איש תקשורת, אך במבחן התוצאה הגדול ביותר שלו - מרדכי עומד בצורה מעולה. שרק ימשיך כך.
5. הצנזורה "תגיד, זה בסדר שאנחנו מדווחים ככה על נפילות?", שאל בשידור חי אברי גלעד את
יואב מרדכי. וזה כבר שינוי עצום לעומת מלחמת לבנון השנייה, בה כלי תקשורת לא מעטים שירתו בשידור חי את חיזבאללה. הצנזורית הראשית, תת-אלוף סימה וקנין-גיל, הוציאה לכל אמצעי התקשורת הנחיות ברורות בנוגע למה שמותר ובעיקר למה שאסור בדיווחים על נפילת רקטות. עושה רושם שבינתיים ההוראות הללו נשמרות, אך אם יתרבו השיגורים לעבר גוש דן - יגבר גם הדחף להפר אותן.
חשוב מאוד שהצנזורה לא תוותר אפילו במילימטר, ותנקוט בכל הצעדים - כולל סגירה מיידית של אמצעי תקשורת - כלפי מי שיפר את הוראותיה. יש דברים שבאים לפני
חופש הביטוי וחופש העיתונות; בטחון המדינה וחיי אדם הם ודאי החשובים ביותר.
6. חלוץ והערוץ ראיתי במקרה שערוץ 2 זימן לאולפן את
דן חלוץ כפרשן. כן, הרמטכ"ל השחצן שהפסיד במלחמת לבנון השנייה (אליה יצא אחרי שדאג לתיק ההשקעות שלו). אז מילא שלחלוץ אין שום בושה; אבל לערוץ 2 אין טיפה של היגיון? מילא שלחלוץ אין מינימום של יושרה; אבל לערוץ 2 אין מינימום של עיתונאות?
