המערכה בעזה איננה מערכה כפויה, משום שישראל יכלה, כפי שעשתה פעמים רבות בעבר להבליג גם הפעם ולבחור מועד שונה ודרך אחרת להגיב על התוקפנות המתמשכת בשלבים של חמאס. מלחמת ההתשה המתנהלת מעזה לעבר דרום ישראל לא התחילה אתמול ואינה עומדת להסתיים מחר, אלא אם יהיה כדאי לצד השני להפסיקה. את התמריץ הזה חייבת ישראל ליצור במהלך זה. אם לא תגיע לכך, תהיה הסיבה אשר תהיה, יהיה זה שוב מהלך מבוזבז וכשלון אסטרטגי. תוצאות כישלון כזה יהיו המשך התחזקות החמאס, אי-שקט בחזיתות נוספות ויתכן אפילו הצטרפות חיזבאללה למערכת התשה נוספת על גבול הצפון.
קשה להעריך מיהם מושכי החוטים העיקריים בייזום ההתפתחויות של העת האחרונה לאורך הרצועה, אבל ניתן לחשוב על שלושה גורמים:
א. המשך המאבק של חמס ברשות על הגמוניה ברחוב הפלשתיני. מאבק זה מייצר את התמריץ העיקרי של אבו מאזן ללכת לאו"ם משום שהחלופה לו היא אלימות נגד ישראל שברור שתמוטט את הרשות.
ב. עידוד מצרי תוך מתן חסות מדינית לוגיסטית ואפילו צבאית מוגבלת לחמאס, כחלק ממימוש השקפת העולם של המשטר החדש במצרים. מגמה זו מכוונת גם לנטרל סופית את השפעת אירן בקירבה כל כך גדולה למצרים, ותפיסת מקומה בהובלת ה"עולם המוסלמי", תוך הדגשת השונות שבין הסונה לשיעה. (דיכוטומיה זו קיימת בתוך המחנה האיסלאמי, אבל היא אינה קיימת ביחס למערב בכלל וישראל בפרט).
ג. מהלך המחבר את שני הגורמים הנ"ל עם אופציה, מתואמת יותר או מתואמת פחות, שבשלב שיתאים לאירן, יצטרף למהלך גם החיזבאללה ויפתח חזית נוספת של מלחמת התשה נגד ישראל לאורך גבול הצפון. הצטרפות זו עשויה לכלול גם את סוריה, או גורמים בתוכה, כפונקציה של התפתחות המאבק הפנימי בה בין אסד (שפוט של אירן) לבין המורדים בו (אחים מוסלמים).
ההלם יוחלף בזעם ונקמה מהלך הפתיחה המבריק בסבב זה אינו ממשיך בקצב הדרוש. חיסול ג'עברי תפש את חמאס לא מוכן, והעניק לישראל יתרון התחלתי ניכר, שנוצל היטב גם לחיסול מערך הטילים הכבדים של חמאס. מבחינות רבות מזכירה ההתפתחות בשתי היממות הראשונות את מהלכי הפתיחה של מלחמת לבנון השנייה, אף שנכון יהיה לומר שההכנה הממשלתית והצה"לית כאן נראית על פניה טובה יותר, ולזכותם של תושבי ישראל פועלות כיום מערכות "כיפת ברזל", שמקלות הן על התושבים והן על הממשלה וצה"ל. אולם, ההפתעה מיצתה את עצמה. עד מחר בבוקר יחלוף ההלם הראשון וההערכות החלופית של החמאס תתפוס מקום בדרכי התנהלותו. ההלם יוחלף עד מהרה בזעם וברצון לנקמה וירי הרקטות בשילוב עם צעדים אחרים יחזרו ויגברו.
אסור לישראל להניח ליוזמה ההתחלתית להישחק ואל לה לסמוך על כניסה יבשתית "סטנדרטית" לרצועה. כניסה כזו תתחיל לסבך את
ישראל שוב בפגיעה "בחפים מפשע" ובגידול ניכר בנפגעים שלנו. התפתחות כזו היא תחילתה של תפנית שסופה עשוי להיות מצער מאוד, אלא אם כן יודעת ומוכנה ישראל, ערב בחירות, לקחת על עצמה סיכונים ניכרים מאוד ולנהל מהלך שאך ורק יחסי הכוחות הצבאיים יקבעו את תוצאותיו בשטח; האם ממשלת ישראל הנוכחית מסוגלת לכך?!
מנגנון חדש לניהול המהלכים לכן, חייבת הממשלה לייצר מנגנון חדש לניהול המהלכים בעזה, מנגנון שישמור על גמישות ורציפות בתהליכים שכופה ישראל על הרצועה ועל חמאס וימחיש לעזתים את משמעות האמירה: "אם לא יהיה שקט בישראל, לא יהיה שקט בעזה (לאורך זמן)". מנגנון זה חייב להתנהל בצורה מידתית אך רצופה וכואבת יותר, ככל שמשך התהליך מתארך.
אם לא תשנה ישראל את המאזן מול חמאס, בין אם הוא נתמך ע"י מצרים ובין אם לאו, היא תצא מהמאבק וידה על התחתונה. יתר על כן, האפקט של ההתכתשות המתמשכת חייב להיות מורגש ומובחן בעזה, הרבה יותר משהוא משפיע על ישראל.
אפקט כזה יכול להיות, למשל, בנוי על תהליך דומה לזה שבוצע בדרום לבנון ב-2006, אך יותר מאורגן, יותר מתוכנן, יותר שיטתי ויותר אפקטיבי. מהלך כזה יושתת על תהליך של ניקוי יסודי של תשתיות הטרור בשלבים המתחילים מצפון הרצועה ומתגלגלים בהדרגה לעבר דרומה. אופיו של מהלך כזה, עוצמתו וקצב התקדמותו נשלטים ע"י ישראל משום שהם פונקציה של העוצמה שתפעיל בביצוע. הרעיון המרכזי הוא ביתור הרצועה למספר קטעים שאין תנועה ביניהם שאינה נשלטת ע"י ישראל (או כמעט אין תנועה כזו), ובכל אזור נקבעים אזורי משנה, בהם מתבצע טיהור השטח מתשתיות הטרור ומאחיזתו.
בכדי לצמצם עד למינימום את אפשרות הפגיעה באזרחים, יש להודיעם, לפני תחילת הפעולה באזור, שעליהם לפנותו תוך זמן קצוב וקצר, ולאפשר להם להתפנות דרומה. עוד יש לקבוע, שלא תתאפשר חזרה של איש לאזור שהתפנה, אלא לאחר שתוסדר הפסקת אש בין ישראל לחמאס, והפסקת אש זו תקבע אילו אזורים יהיו מבוקרים ומפורזים ואילו יהיו כפופים אך ורק לתנאי הפסקת האש. יש להשאיר את ציר פילדלפי פתוח בכדי לאפשר למי שירצה בכך לעבור לסיני, ובוודאי כך כל עוד רואה מצרים את עצמה כפטרונית של החמאס. האזורים הצפוניים ביותר של הרצועה יצטרכו בהסדר החדש בכל מקרה להיות מפורזים מכל נשק כבד או נשק תלול מסלול.
הוצאת האזרחים מהמשוואה תהליך מתגלגל זה יוכל לשנות את קצבו או להיפסק כליל ברגע שיושגו מטרותיה של ישראל, ולהתחדש אם ההבנות שהושגו יופרו. גישה זו תהפוך אבן-פינה לפעילות מבצעית נגד טרור מעזה בכל מקרה שיש צורך לטפל בו. משמעות מהלכים אלה היא למעשה, מלחמה בטרור באמצעות טרור מסוג חדש. הטרור החדש נועד לשבש את חייהם של אזרחי הרשות החמאסית בעזה, ללא שפיכות דמים מיותרת וללא אלימות ישירה נגד אזרחים, ובה בעת הוא מהווה מענה פוטנציאלי נגד שיטת "המגן האנושי" בה משתמש החמאס כדי לגונן על לוחמיו באמצעות אזרחים. הוצאת האזרחים מהמשוואה, מאפשרת טיפול במפגעים, במנהיגיהם ובתשתיותיהם, כאשר האזרחים מקבלים סיכוי נאות להתפנות מבעוד זמן ומומחשת להם על בשרם משמעות היותם שותפים לפעילות טרור משטחי מחייתם. חזקה עליהם שידעו מה לעשות בתובנות אלה.
הגישה המתוארת כאן בקווים כלליים אינה באה להחליף תכנון אסטרטגי או תכנון מבצעי מפורט. היא באה להציע קונספט שעל פניו יש בו כל המרכיבים להם זקוקה ישראל בכדי למצות מהלכים מהסוג שהיא מבצעת עתה, תוך צמצום סיכונים ותוך שליטה על התהליך כולו. גישה זו ככל שניתן להניח אינה הדרך היחידה האפשרית, אבל נראית על פניה כדרך יעילה ומבטיחה.
כך או כך, חשוב להדגיש שאסור לישראל ליפול למלכודת מלחמת לבנון השנייה, בה נמשך ירי הרקטות על אזרחי ישראל ברציפות עד להפסקת האש, בה הייתה ישראל מעוניינת בהפסקת אש יותר משהיה מעוניין בה הצד השני ובה יצאה ישראל מן המערכה כשהיא בתחושת כישלון, ובתחושת החמצה וכשהיא מותירה בידי הצד השני חופש פעולה מלא להשתקם במהירות ולחזור לעוצמתו המקורית ואף להגבירה פי כמה וכמה. הרתעה המושגת בתנאים אלה היא הרתעה לכאורה, דהיינו הצד השני מורתע רק כל עוד הוא רוצה להיות מורתע. הוא אינו חושש לעצמו מתוצאותיו של עימות אפשרי, אלא בוחר את העיתוי בו יתקיים עימות זה בצורה מוצלחת יותר משעשה זאת בפעם קודמת. אם כך יקרה, יורע מאוד מצבה האסטרטגי של ישראל, כבר בעתיד הקרוב.
