מר אבו-מאזן, פרזידנט אוף פלשתין, הופיע בערוץ 2, הערוץ הממלכתי של מדינת תל אביב, והודיע כי הוא אישית יוותר, לעת עתה, על זכות השיבה שלו לצפת, אם יקבל את ירושלים כפי שהייתה בשליטת צבא ירדן עד ה-6 ביוני 1967.
קשה לתאר את הצהלה שאחזה בתקשורת של מחנה השלום-הוא-ביטחון בישראל. הנה, יש לנו פרטנר למשא-ומתן, הצטווחו. הנה איש ישר, אמיץ, המוכן לקבל מאיתנו את חצי תאוותו שנשדדה ממנו בידי מישהו אחר (עבדאללה
מלך ירדן), תמורת ויתור על זכותו האישית להתנחל מחדש בתחומינו. לעת עתה. פלשתין, אמר הגואל אבו-מאזן, היא חברון, שכם, בית לחם וירושלים - מה שהיה לישראל בין 1948 ו-1967 - ותל אביב רבתי צהלה ושמחה. מדינת תל אביב הרי ויתרה על ירושלים כבר ב-1949, ואבו-מאזן יסייע לה להשיב עטרה ליושנה.
למחרתו אמר אותו אבו-מאזן שהוא דיבר על עצמו בלבד, וכי זכות הפלישה של כל שאר הערבים לפלשתין הגדולה נשארת בעינה. אבל את זה הוא אמר מצידו השני של פיו, לצריכה פנימית, ולכן אין באמירה זו כדי לכרסם מן הצהלה כהוא זה.
אבו-מאזן מציע לנו הודנא. כל עוד הוא הפרזידנט, לא תהיה התקוממות אלימה, הזהיר. במהלך ההודנא הזו, תמסור ישראל לידי הפרזידנט את לב הארץ ועטרת ראשה, ותעלה עולה לאלים בתקווה שהפרזידנט יחיה לעולם, כאחד מבני האלים שבאולימפוס. מה יהיה אחרי שימות, אם כדרך כל הארץ או כדרך כל הרודנים הערבים בעת האחרונה, אללה כרים.
לקראת חג הקורבן המוסלמי, הוכרזה ברחבי סוריה הפסקת אש, הודנא, לארבעה ימים. הצדדים הניצים - ממשלת המיעוטים בראשות אסד, ומורדי הרוב בראשות אל-קאעידה - הסכימו לנצור את נשקם ולשחוט כבש במקום זה את זה. למותר לציין כי הודנא זו לא החזיקה מעמד אפילו דקה. בחסותה החדירו המורדים פצצה שהרגה מפקד בחיל האוויר הסורי, ובחסות אותה הודנא הפציץ חיל האוויר הסורי הנאמן למשטר המיעוטים רובעים מאוכלסים בדמשק אידליב וחאלב, ואף ירה טיל או שניים לעבר ישראל. בנוסף לשחיטת הכבש, שחטו המורדים גם כיתה של חיילים סוריים שנפלה לידיהם, בשאגות צהלה של אללה אכבר.
הודנא פנים-יהודית אם זוהי הודנא כהלכתה, במה זו שונה ממלחמה?
אם אבו-מאזן מציע לנו הודנא עם ישראל בגבולות 49' מצד אחד של פיו, אין זו אפוא הודנא בסגנון סורי מצידו השני של פיו? עוד לא סיים לדבר משני צידי פיו, והנה אחיו, "האחים המוסלמים" של עזה, סיפקו את התשובה. ההודנא הקודמת הסתיימה במטר קסאמים-שמסאמים על יישובי הדרום. (חזרנו לימי תש"ח, גם יבנה ובנותיה הן "דרום") כי יהודי, אם פתי מאמין הוא ואם ספקן מושבע, הוא בן מוות. כי מבחינת "האחים המוסלמים" - מעזה ועד מצרים-לוב, מרחובות טולוז ועד ליועצות מחלקת המדינה האמריקנית - כל יהודי ארץ-ישראל הם בני מוות.
גם אצלנו יש הודנא. הודנא פנים יהודית בין השר ל"עניינים אסטרטגיים" לבין שר לענייני "ביטחון". שניהם אחים לנשק, יוצאי אותה יחידה, ואכלו מאותה קדירה רעיונית . שניהם שרו "חולצה כחולה" ונשבעו להגן על הקדירה האידיאולוגית שממנה אכלו. דרכיהם נפרדו כאשר נאלצו להתמודד עם ההודנא של
יאסר ערפאת, שסגנו ויורשו הוא אותו אבו-מאזן דלעיל. מר "ביטחון" הציע, תמורת ההודנא, בדיוק את מה שאבו-מאזן דורש עכשיו, שוב. מר "אסטרטגיה" הגיע למסקנה שהחצי השני של הפה, זה שמדבר בערבית ואומר את ההפך ממה שנאמר באנגלית - אם לערוץ 2 ואם באוזני הנשיא האמריקני רודף השמלות - הוא דובר האמת. ואילו איש ה"ביטחון" התייצב ומתייצב תמיד בראש המחנה העצום והרב הכולל את מרבית האלופים שאכלו מאותה קדירה מיתולוגית, הדורש להתמסר לכל הצעת הודנא בשפה האנגלית. ה"אסטרטג" נכנס לבדו עם נעליים גבוהות אל קן הצפעונים של אותו מחנה, ואמר כי מסירת גוש קטיף לחמאס היא הענקת רוח גבית לטרור. לו אין ספק שהודנא, כל הודנא, היא הודנא סורית, ובאותו היגיון אסטרטגי מודיע לנו שאין פתרון אסטרטגי לבעיית ההודנות הנוחתות עלינו בינות לקטיושות ולקסאמים-שמסאמים.
הודנא איסלאמית, במידה שזו מתקיימת, מסתיימת תמיד בשפך דם. הודנא יהודית מסתיימת בבחירות בישראל שבהן יידרש העם להחליט למי הוא מעדיף להאמין: למחנה הרואה באבו-מאזן את הסיכוי לשלום שתחילתו בהודנא בשפה האנגלית, ומאמין בכל ליבו שאבו-מאזן יחיה לעד והודנאתו תשרור לנצח, או במחנה היודע כי כל הודנא היא הודנא סורית, אבל אין פתרון אסטרטגי לבעיית הטרור האיסלאמי.
מה שמציעות לנו הבחירות הקרובות היא בחירה בין רע לנורא. איש לא מעלה על דל שפתיו את הדרך השלישית, זו שלא נוסתה מעולם: אימוץ הגירסה המוסלמית - בהיפוכה. גירסת "האחים" מתמצית בכך שנוכחות יהודים היא טרור בלתי נסבל. עובדה, יהודי מצרים גורשו הגם שלא היוו איום כלשהו - לא על המשטר ולא על "האחים". על הגירסה היהודית להיות תמונת ראי של הגירסה המוסלמית. כל עוד שהגירסה היהודית היא חייה-ותן-לחיות בעוד הגירסה הערבית היא חייה-ותן-לרצוח, לא יועילו ההודנות, לא יועילו שרי "ביטחון" ושרים "אסטרטגים", ועם ישראל השב לארצו לא יהיה שונה מיהודי טולוז ובואנוס איירס הנתונים למשיסת הג'יהאד.
הודנא נעימה. שוב!
