חברים, השיוך הקנייני כבר אינו בפתח כפי שכתבנו בעבר, אלא שהוא ממש כאן יושב אצלנו בסלון ומסתכל לנו בלבן שבעיניים.
הקיבוצים לא חלמו שכך יסתיים הליך השיוך הקנייני כאשר הם החלו לפעול בהתאם להחלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל משנת 1996 ובטח שלא עלה בדמיונם, כי בעת שהחברים יידרשו לחתום על הסכמי החכירה מול המינהל, המציאות המשפטית תהיה כזו שתגרום לאיבוד הרעיון הקיבוצי, כפי שעשוי לקרות ממש בימים אלה.
אנו נמצאים כיום בתקופת מעבר דרמטית בכל הקשור למגזר ההתיישבותי ולרעיון הקיבוצי בפרט. בימים אלה נלחמים הקיבוצים מלחמת חורמה, כנגד גזירות מינהל מקרקעי ישראל הקובעות, כי הליך ה"שיוך החוזי" שהיה נהוג במגזר הקיבוצי מזה שנים, מהווה שיוך דירות, הלכה למעשה, הנדרש דיווח למינהל מקרקעי ישראל, וחתימה על הסכם חכירה בנוסח הנהוג במינהל וכן תשלום דמי חכירה מהוונים בגין המגרשים.
הבעיה שנוצרה כיום ביחס לקיבוצים הנדרשים על-ידי המינהל לסיים את הליכי השיוך הקנייני ולחתום על הסכמי חכירה בין החברים למינהל, הינה, שהמציאות המשפטית כיום שונה באופן מהותי מהמציאות ששררה בעת שהתקבלה החלטה 751, ובייחוד בשתי נקודות יסודיות: הראשונה, דרישת הקיבוצים כי ימשיך להתקיים הקשר ההדוק בין החברות באגודה לבין זכות הקניין בבתי המגורים והשניה, כי הקיבוץ יוכל לקיים ועדות קבלה ולהתנות את העברת הזכויות בנכסים בהסכמת האגודה.
החלטה 751 קבעה את אבני הדרך בכל הקשור לשתי הנקודות המרכזיות, האמורות לעיל, אשר מחזיקות בבסיסן את הרעיון הקיבוצי ומה שלמעשה אפשר לקיבוצים לאמץ את ההחלטה ולפעול לפיה. ההחלטה הציעה לקיבוצים כי בכל מקרה בו לא כל התושבים יהיו חברים באגודה, תוקם אגודה מוניציפאלית שבה יהיו חברים כל תושבי היישוב. הוראת האגף החקלאי מס' 53, הקובעת כיצד מיישמים במינהל את החלטה 751, קבעה, כי חבר אגודת הקיבוץ במבנה האירגוני החדש חייב להתגורר ביישוב אולם אין חובה על המתגוררים בישוב להיות חברי האגודה הנ"ל, ולצורך כך הוקמה האגודה המוניציפאלית. לעניין ועדות הקבלה נקבע במפורש בסעיף 7 להחלטה 751, כי הסכמי החכירה יכללו סעיף לפיו
תידרש הסכמת האגודה להעברת זכויות וכן נקבע בהוראת האגף החקלאי 53, כי הקצאת מגרשים לחברים חדשים תיעשה רק למי שהומלץ על-ידי האגודה לקבל מגרש. כזכור, החלטה 751 התקבלה לפני כ-16 שנים ובחלוף השנים התקבלו החלטות חדשות וכן ניתנו פסקי דין המשנים באופן מהותי את העקרונות עליהן מושתת החלטה 751 בכל הקשור לשתי הנקודות המרכזיות נשוא הדיון.
נסביר, כי החשש גדול ביותר של הקיבוצים הינו
איבוד הקשר ההדוק בין החברות באגודה לזכות בנכסים הואיל ואיבוד הקשר, יהווה אבן הדרך במדרון החלקלק לאיבוד סופי של הרעיון הקיבוצי והפיכת הקיבוצים למושבי עובדים או יישובים קהילתיים. לעניות דעתי, קיים בסיס חברתי, כלכלי, תכנוני ומשפטי רחב, למאבק על הרעיון הקיבוצי בכל הקשור לקשר בין החברות באגודה לזכות בנכסים, אך, למצער, החלטות מינהל מקרקעי ישראל ופסיקת בתי המשפט מצביעים בכיוון ההפוך.
החלטה 1155 (979) אשר התקבלה בשנת 2007 ואושרה בבג"ץ בחודש יוני 2011, קבעה את הסדר החדש בכל הקשור בעיגון הזכויות בחלקת המגורים והגדרת חלקת המגורים בקיבוץ. ההחלטה הביאה לפגיעה בשטח חלקת המגורים בקיבוץ תוך ביצוע השוואה לתקן נחלות במושבים, וקבעה את גובה דמי ההיוון שישולמו למינהל בעת ביצוע שיוך הדירות. העיקרון הינו תשלום של 3.75% + מע"מ משווי ערך הקרקע עבור משפחה שהייתה חברה באגודה עד ליום 27.3.07, כאשר אין הנחות אזור על תשלום זה, ועבור משפחות שהצטרפו לאחר מכן, נקבע תשלום של 33% + מע"מ בגין דמי ההיוון ובגין תשלום זה יחולו הנחות אזור. הוראות האגף החקלאי להחלטה 1155 עדיין לא פורסמו ועל כן היא אינה ניתנת ליישום כיום.
בחודש אוקטובר 2011 ניתן פסק דין בעניין מושב אמנון, אשר קבע, כי
הסעיף בתקנון האגודה המוניציפאלית המחייב את בעלי המגרשים ביישוב להיות חברים באגודה בטל. כמו-כן נקבע, כי הדרישה לחברות באגודה נוגדת את הוראות מינהל מקרקעי ישראל ופוגעת בזכות הקניין של המתיישב.
בחודש דצמבר 2011 ניתן פסק דין בעניין קיבוץ מעיין ברוך, הנסמך על ההלכה שנקבעה בפסק דין עפגין אשר קבע, כי
סעיף בתקנון הקובע חיוב כלפי צד ג' מקבל הזכויות, להתקבל כחבר באגודה הינו סעיף אשר נוגד את תקנת הציבור.
בחודש מאי 2012, התקבלה החלטת הנהלה 3212, אשר הטילה מכה ניצחת על ההתיישבות וקבעה, כי בישובים המונים מעל 400 בתי אב או שהמספר המירבי של בתי האב אינו מוגבל בהתאם להוראות תמ"א 35,
לא ניתן להמשיך בהקצאת מגרשים בפטור ממכרז לפי המלצת האגודה ולא ניתן להתנות את העברת הזכויות בהסכמת אגודת הישוב. תנאים אלה סתמו את הגולל על האוטונומיה שהייתה לאגודה בדבר קבלת החברים החדשים ולמעשה פגעו אנושות ברעיון של המרקם ההתיישבותי ובמארג החברתי בקיבוצים ומושבים.
בחודש נובמבר 2012 פורסמו על-ידי המינהל החלטות המועצה שהתקבלו, וביניהם, החלטת המועצה הקובעת שינוי מדיניות ביחס להרחבות ישובים חקלאיים בעקבות תיקון מס' 8 לחוק האגודות השיתופיות בעניין ועדות קבלה ובעקבות הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, אשר קיבעה את הכללים בהתאם להחלטת ההנהלה 3212 (ההחלטה המפורטת עדיין לא פורסמה).
עינינו הרואות, כי כיום אנו עומדים מול מציאות משפטית שונה לגמרי. הישובים המונים מעל 400 בתי אב אינם שולטים עוד בהקצאת המגרשים וחמור מכך, הם אינם יכולים לערוך מיונים לאוכלוסיה המבקשת לבוא ולהתגורר במסגרת הישוב.
הכללים שנקבעו ביחס לוועדות הקבלה וביחס לניתוק הקשר בין החברות באגודה לבין הזכות בנכסים, מחלחלים גם למטריה של שיוך הדירות בקיבוצים. החשש הוא, כי בזמן הלא רחוק, יובא לפתחו של בית המשפט מקרה בו חבר קיבוץ המבקש להעביר זכויות בבית אשר שוייך לו שיוך קנייני לצד ג' יטען כי צד ג' אינו מעוניין להיות חבר אגודה, בית המשפט יפעל לביטול הקשר בין החברות באגודה לזכות בנכס המשויך ובכך יבוא הקץ לקיבוצים ויפתח הפתח הסופי להפיכתם של הקיבוצים למושבי עובדים או ישובים קהילתיים.
לא כך חשבנו שיסתיים הליך השיוך הקנייני ואין ספק כי מדובר במכה אנושה וקשה לקיבוצים. לעניות דעתי, פתרון הביניים המאפשר שליטה על האוכלוסיה המתקבלת למרקם החברתי של הקיבוצים מחד, וסיום הליכי השיוך הקנייני, מאידך והשמירה על הקשר בין החברים באגודה לבעלות בנכסים, היא הדרך לפתרון המשבר ולפער שנפער בין עמדות המינהל לבין עמדות הקיבוצים ולכך יש לפעול במלוא המרץ ובכל דרך משפטית ופוליטית.
