אֵשׁ אֵינָה מְכַבָּה אֵשׁ

אש אין מכבים באש. אש אינה מכבה אש. סבבים של מעגלי דמים, סבבים של מבצעים, כשכל מבצע לובש ממדים של מלחמה, אינם פתרון, אלא הם הבעיה. לצערי, נכפים עלינו סבבי דמים מופקרים על-ידי החמאס. כל סבב גבה מחיר יקר בנפש, ברכוש, בהרס בתי מגורים ובדור חדש של ילדים ובני נוער בעזה ובשדרות, הגדל לתוך מציאות של העדר תקווה, העדר אמונה בסיכוי לשלום, בסיכוי לחיים של זה לצד זה. אנו חיים במציאות, שברצועת עזה החמאס וארגוני ג'יהאד אסלמי צבעו בזדון בצבעים שחורים ואפלים כל ישות יהודית . קלה שם היד על ההדק בירי טילים לעבר ריכוזי אוכלוסיה יותר מעשר שנים. מול החמאס מתייצבת ממשלת ישראל, כשהיא שוללת את המהלך הדיפלומטי באו"ם, מהלך השולל את נתיבי האלימות והמלחמה, אותו מוביל יו"ר הרשות הפלשתינית. מול הטרור של החמאס מתייצבת ממשלת ישראל, שממשיכה להנציח כיבוש ביהודה ובשומרון. בנחישות מהדקת מצור על רצועת עזה, ממנה יצאה ישראל. ממשלת ישראל מקדשת קיפאון מדיני ובכך היא משלה את החברה הישראלית, שקיפאון מדיני משולב במדיניות של כוח צבאי ידבירו שאיפה לאומיות מוצדקת של העם הפלשתיני לכינון מדינה עצמאית לצידה של מדינת ישראל. המלחמה הפכה לחממה של גידולי פרא כמו ההתבטאות של שר הפנים, אלי ישי, "שמטרת המבצע להחזיר את עזה לימי הביניים, להרוס את תשתיות המים והחשמל ". קשה שלא לומר לכתובתה של התבטאות זו, שהיא מביישת אותנו כבני העם היהודי, היא מביישת אותנו כבני תרבות, היא מביישת את ארון הספרים היהודי. סחרור ההצלחה של מכות קשות ביום הראשון והשני גררו את ממשלות ישראל ב-2006 ו-2008 למערבולת דמים מיותרת. כך גם ב-2012 נגררת ישראל למערבולת דמים, המכה ללא רחם באוכלוסיה אזרחית חפה מפשע. אל מול גלי תמיכה של חלק הארי בציבור הישראלי ב"לתת לצה"ל לגמור את המלאכה" ו"תנו לצה"ל לכסח", אני ניצב עם מתי מעט הזועקים: "אש אינה מכבה אש", "באש לא נכבה אש" ו"באש נצית רק יותר אש". אני כואב את היותי בין המעטים בחברה הישראלית, שאינו שותף ליחד המשוכנע ש"באש נכבה אש". אני כואב את היותי בין מעטים המצרים על כך, שממשלה נבחרת במדינתי אינה מטה כתף למהלך מדיני אינה חוברת יחד עם יושב-ראש הרשות הפלשתינית לפתיחת שער לפלשתינים בעצרת האו"ם מתוך הכרה, שיש להם זכות לממש מאוויים לאומיים למדינה ככל העמים. האש בדרום הדליקה כבר גיצי אש ושפיכות דמים בשורת התנגשויות, שהתרחשו ביומיים האחרונים ברחבי יהודה ושומרון בין כוחות מג"ב לפלשתינים. בל תיגרר ישראל לאש כאמצעי לכיבוי אש, כי האש עלולה להצית תבערה, שכיבויה ידרוש מחירי דמים יקרים.