בשביל רוב תושבי ישראל, מבצע עמוד ענן (על שם עמוד הענן שהלך לפני המחנה כאשר בני ישראל יצאו ממצרים) הוא מלחמת דה-לוקס. חלק מהתושבים רק שמעו על העניין. בגוש דן הרגישו חרדות קצרות ורוו נחת מפעולת כיפת ברזל. מי שבאמת עברו מלחמה הם תושבי הדרום, השכנים של עזה, שחיים סיוט מתמשך. אליהם נוספו הפעם תושבי אשדוד, אשקלון, באר שבע ועוד, שתחושת הדה-לוקס הייתה רחוקה מהם.
שוב הייתה זו שעתם היפה של המילואים, גברים צעירים שלא מזמן השתחררו משירות צבאי, ותיקים שחוזרים שוב בכל מלחמה ולא חשוב מה גילם, חזרו באומץ לב לתת את עצמם למען המולדת. שוב הייתה זו שעתם היפה של כל מפקדי הצבא המסורים, של כל החיילים, המדענים, החוקרים, המפתחים, המוחות המבריקים והיזמים בתחומי טכנולוגיה, מלחמה, צבאיות, אסטרטגיה ועוד.
עד הפעם הבאה שוב, כאשר הרקטות יפסיקו ליפול בשטחים פתוחים, בשטחים סגורים ולהיירט באוויר, נחזור אל אותו המלל, אותה תפישה, אותה שיטה. אם יירו שוב על הדרום, המדינאים המוכשרים למלחמה יבליגו לפי השיטה הקבועה. התושבים ירוצו למקלטים; הקבועים יגידו "יש להידבר עם החמאס"; הפנאטים יגידו "להחזיר את עזה לימי הביניים..."; המפלגה השלטת, זו שתיבחר בבחירות ינואר 2013, תגיד "הערבים מבינים רק כוח", תעלה את המיסים כדי לשלם את כיפות הברזל הבאות, המטוסים, החיילים, הנשק וכל היצירות הגאוניות באמת;
רוב הישראלים יגידו "מי יש חוץ מביבי"; המפלגות החברתיות ידברו אל הקיר; כולם יגידו "אין עם מי לדבר וערבי טוב זה ערבי מת". ואנחנו נדע כי אין מוצא מהחיים על החרב, נקרא את ספר בראשית ושאר הספרים המספרים על ההיסטוריה של ישראל ויהודה שתמיד חיו על חרבם, תמיד לא הסתדרו עם השכנים במזרח התיכון, פעמיים הלכו לגלות והתפזרו לכל עבר, ותמיד היו חכמים בכל נושא - רק לא בנושא החיים בארץ ישראל.
איה הגניוס היהודי? איפה הגניוס היהודי כשצריך אותו בשביל חיים נורמליים בארץ ישראל? איפה המוח היהודי כשצריך חזון לעתיד טוב יותר, לעתיד בכלל וטוב יותר בפרט? איפה הממציאים של כיפות הברזל, זוכי פרסי הנובל למיניהם, ממציאי הטכנולוגיות ההייטקיות למיניהם, המחוננים, היזמים, ובאמת כל היהודים שהתקבצו למדינת ישראל ואלה שאוהבים אותה מרחוק אבל באמת אכפת להם?
למה לא קם לנו מנהיג בעל שיעור-קומה שיעודד את תושבי המדינה, ילידי המדינה, הטובים, האמיצים והחכמים באמת ליזום רעיונות לשלום, מבלי לוותר על לימוד של אמנות המלחמה? אם הערבים מטומטמים, רוצחים מלידה, לא אמינים, אי-אפשר לבטוח בשום חוזה עימם וכולי, איפה השכל של היהודים? איפה הרצל של שנות האלפיים, מישהו שמעניין אותו עוד משהו מלבד המפלגה והכיסא?
אם אנחנו מחנכים את הילדים שלנו כי הערבים רוצים לזרוק אותנו לים (נכון. זה מה שהם רוצים), לא יצמח שום רעיון במוחו של ילד ישראלי שמתחנך להיות חייל טוב ומשקיע את כישרונותיו בכלי המלחמה הבא, או בואריאציה טכנולוגית בנושא החרב של שנות האלפיים. כל ילד קטן יודע שנועדנו לחיות על החרב, שהצבא הוא הכי חשוב, שצריך להצביע ביבי-ברק-ליברמן כי הם מבינים טוב את עניין הכוח.
אם יש תקווה במחלקת החלומות של אזרחים ישראלים - היא לדמות שתביא רעיונות חדשים. מנהיג גדול, עם חזון גדול, שיצחקו ממנו בתחילה, כי זה גורלם של גאונים אמיתיים. האם האדם הזה, איש או אישה, גדלים עכשיו בארץ או בחו"ל ויום אחד יחוללו שינוי? האם יהיה הרצל שני שיפנטז כמו בנימין זאב על מדינת היהודים האידילית, טובה הרבה יותר מזו הנוכחית? האם העם יהיה בשל לאמץ מנהיג אמיתי חדש, לא רק עוד אחד שמחפש ג'וב, כיסא, משכורת ופנסיה?
