מי שחשב שבחירתו מחדש של ברק אובמה לא תשנה הרבה, צדק. ראו, בזמן זה, כשהמזרח התיכון "בלהבות", בסוריה נרצחים אלפים, מלחמה בעזה, באירן מזרזים פיתוח גרעיני, הכורדים מתכוננים להכריז על עצמאות ובירדן מהומות - מטייל לו אובמה במקדשים של בורמה, שהיא "ללא ספק" במוקד העניינים בעולם. יקום מישהו ויסביר לי היכן נמצאת היום ארה"ב בכל האירועים הנ"ל. כמעט שכחנו - הוא שולח אלינו את הילרי קלינטון, ובסגנון המאה ה-19 היא מלווה בחטיבת מארינס על שלוש אוניות שתפקידן לחלץ את אזרחי ארה"ב מאזור "מסוכן" זה, ממדינת ישראל. (יש במדינת ישראל לפחות 100,000 נושאי דרכונים אמריקנים, האם ימצא מקום לכולם?) ממש מגוחך... אמריקה של אובמה מתחילה להצחיק. ממשלת ישראל אפילו לא חושבת לבקש ערובות להסכם הפסקת אש מארה"ב, אפשר יותר לסמוך על מוריסי... מה עוד שכולנו זוכרים את "מימוש" הערובה לפתוח את מיצרי טירן ב-1967... נכון שארה"ב היא ידידתנו הטובה ביותר בעולם, ואנחנו נאמץ כל ידיד - כי הידידים אינם מצויים כל-כך בשטח - אבל בצד הלגלוג הזה במאמר, פשוט כואב הלב לראות את ההידרדרות הזו של המדינה החזקה בעולם - ידידתנו... רק בחודש האחרון אירחנו לתרגיל צבאי בישראל למעלה מ-1,000 אנשי צבא אמריקנים, וכפי שנודע לי הם היו ממש המומים ממדינת ישראל בכלל ומרמתו של צה"ל בפרט, כפי שאמר אחד הקצינים הבכירים שלהם לבכיר בצה"ל, "יש לנו מזל שאתם הם הידידים שלנו"... זו לא הייתה סתם מחמאה, זו עובדה.