התחלה טובה התמיכה של נשיא ארצות הברית,
ברק אובמה, במבצע 'עמוד ענן' חשובה לא רק לסיוע הכלכלי והמורלי להצלחת המבצע, אלא לא פחות לשיקום היחסים בין אובמה לראש הממשלה
בנימין נתניהו.
כזכור, בתקופת הבחירות לנשיאוּת בארה"ב התערערו היחסים בין שני האישים, עקב תמיכתו המוצהרת של ביבי במועמד היריב,
מיט רומני. הושטת היד של אובמה, מהווה היענות למחווה הפיוס של נתניהו, לאחר בחירתו של אובמה לנשיא והצהרה של נכונוּת לשיתוף פעולה בין שתי המדינות, תוך השארת המשקעים בין המנהיגים מאחור. וזו כבר התחלה מבטיחה להמשך הידוק הקשר ביניהם לטובת ישראל.
די לזילות חיי האישה בתוך שלל מטחי הקסאמים הבלתי פוסקים מעזה, כמעט נבלעה השבוע ידיעה מעציבה בחדשות על רצח אישה נוספת בידי בן זוגה.
למרבה הצער, רצח נשים הפך כבר לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית, והציבור חדל להתרגש מכך. אולם יש לזכור, כי רצח זה בתוך המשפחה גם הוא סוג של טרור, ולכן על הרשויות הציבוריות להתייחס אליו בלא פחות חומרה מאשר לטרור הפלשתיני. די לזילות חיי האישה!
לתשומת לב ראש הממשלה, המשרד לביטחון פנים וארגוני הנשים.
הֶרג למען הרג מעניין מי מדבר. חמאס כבר הוציא את דיבת ישראל רעה בדעת הקהל העולמית על הפגיעה במשפחה הפלשתינית. לא סוד הוא שחמאס כבר חיכה לרגע הזה זמן רב.
צה"ל כידוע, למרות המצב המורכב של הצבת מוקדי שיגור טילים בקרב אוכלוסיה אזרחית, עושה כל מאמץ לפגיעות מדויקות, אבל במלחמה כמו במלחמה, אי-אפשר להימנע מטעויות.
לעומת זאת, מה עושה חמאס, למעלה מעשור, ובמיוחד במהלך מבצע 'עמוד ענן', אם לא פגיעה מאסיבית בעורף, באוכלוסיה אזרחית חפה מפשע? אז זו השעה לחשוף בכלי התקשורת לעיני העולם כולו את פישעו - ירי ביהודים למטרות קֶטל המוני, ולוּ על חשבון חייהם של אזרחי עזה.
הֶרג למען הֶרג כבר אמרנו? לתשומת לב אגף ההסברה.
תיראו באיזו מהירות חדשות משתנות בארצנו מוּכּת הקסאמים. בצהרי יום רביעי שעבר, טרם תקיפת צה"ל בעזה, לנוכח תגובתו התמוהה, כתבתי את האייטם הבא. אך מיד אחרי הצהרים, בהיוודע מבצע 'עמוד ענן', התבהרו הדברים, ונימתם השונה באה לידי ביטוי ב"תרגיל הסחה" להלן.
אקמול כבר לקחנו? צה"ל הודיע שהוא דוחה את המתקפה הצבאית בעזה עד לסבב התקיפה הבא של הפלשתינים.
אז מה עשינו? הודענו לחמאס מעל גלי האתר, קֳבָל עם ועולם, שאנו מצפים למטח הקאסמים הבא, שהוא רק שאלה של זמן עד שיבוא. וכשזה בא, הצבא כמו סוג של אקמול, נלחם בסימפטומים כדי להדוף את המתקפה, אך לא עוקר את הטילים מן השורש. היכן הֶרס התשתיות ועריפת ראשי הזרוע הצבאית של ארגוני הטרור? ושוב פיספסנו את העיקר - ההרתעה, ותושבי הדרום שוב חיים בפחד מתמיד תחת שקט מתוח.
יש מיגון, ממ"דים, ובתי חולים שערוכים לקלוט פצועים ונפגעי חרדה מהטילים בדרום. אך מדוע לא מתקנים את גשר הביטחון הרעוע? חֶלם כבר אמרנו?
תרגיל הסחה? האם הודעת צה"ל, שהוא דוחה את המתקפה הצבאית בעזה עד לסבב התקיפה הבא של הפלשתינים, הייתה תרגיל הסחה? לפחות כך נראה בעקבות התקיפה המוצלחת של צה"ל בעזה.
העדר המוכנוּת של בכירי החמאס להתקפת צה"ל, תוך הפעלת אלמנט ההפתעה (ומה עוד שהצמרת הביטחונית ששהתה בצפון, שידרה, איך לא, רגיעה), סייעה אף היא להצלחת הסיכול הממוקד של אחמד ג'בארי, שהכניסה את הפלשתינים להלם מוחלט ואף לשיתוק הפעילות הטירוריסטית בטווח המיידי. ראוי לשבח את חברי הקבינט הביטחוני ששמרו על סודיות מוחלטת של המבצע, ונמנעו מהדלפות לתקשורת.
יש לשער שאלמנט ההפתעה וכוח ההרתעה, בעקבות מבצע 'עמוד ענן', יעשו את שלהם והשקט יושב לאזור.
פלואור לשיניים דומני שצודקים אלה המתנגדים להחדרת פלואור למי השתייה, לשם מניעת עששת. מדובר בשירות ציבורי, וזכותו של הציבור לקבל מים טהורים ללא חומרים כימיים.
יתרה מכך, ממתי המים בישראל הם מעבדה דנטלית? פלואור לכל דורש, למניעת חורים בשיניים, יש במינון המתאים במשחות השיניים שנועדו לכך, לצחצוח בלבד ולא לבליעה. אל למשרד הבריאות לכפות את החדרת החומר הכימי המזיק לגוף האזרחים. ובא לבריאותינו גואל.
ילדים זה שמחה לא סוד הוא שלפי הגישה המערבית החילונית, תא משפחתי כולל הורים, ילד (או ילד וחצי לפי הסטטיסטיקה) וכלב. אולם בגישה היהודית המסורתית ילד הוא לא עוד נטל על המשפחה, אלא כל ילד נוסף שנולד מביא עימו ברכה ואושר למשפחה. "ילדים זה שמחה" על-פי השיר המזרחי הנודע כבר אמרנו?
ואכן, במשפחות דתיות וחרדיות אידיאליות, ברוכות הילדים, לא רק שלא נגרע מתשומת ליבו של כל ילד, אלא המשפחה הופכת לשבט, שכולם בו חיים באחווה, באושר ובעזרה הדדית. החינוך המופתי של ילדים אלה, החף מהמושג המערבי 'אגו' ומתאפיין בסיוע לזולת, הופך לסמל מעורר הערצה. תשאלו את מלי גרין, המגדלת 11 ילדים בכיף, תוך שילוב קריירה עיתונאית, וכבר הפכה לגוּרוּ של האימהות בישראל.
לא מתכון לאושר אם פעם חשבנו שהתמכרויות, ושאר מרעין בישין, הם נחלת שכבות סוציו אקונומיות נמוכות, הרי שקבוצות הגמילה לעשירים מוכיחות כי מחלות חברתיות חוצות את כל המגזרים בחברה, ואפילו האלפיון העליון אינו חסין מהן.
נהפוך הוא, כדברי חז"ל, "מרבה נכסים - מרבה דאגה", ובניגוד למיתוס העושר אינו מתכון לאושר. ראוי לשים לב שהעושר אף הרחיב את טווח ההתמכרויות לשופינג ולאינטרנט - עגל הזהב המודרני - בפרט, ואת טווח הפרעות הנפש בכלל. גם אם אתם לא נימנים על האלפיון העליון, לא סוד הוא שחברת השפע המערבית גידלה את דור ה'פרוזק' וה'ציפרלקס', החי על דיכאון, שכבר הפך למגיפת המאה.
צרות של עשירים כבר אמרנו?
