ענני הספק האלה - ההמתנה המורטת עצבים להחלטה – הפסקת אש או כניסה לעזה – הינה קשה ומתישה לא פחות ואולי יותר מן הדאגות והפחדים במצב כניסה לעזה. שהרי זוהי כניסה שתימשך זמן רב, היא מורכבת ועלולה חלילה לעלות לנו בחיי אדם יקרים.
זוהי החלטה קשה ודורשת הרבה אומץ ואמון כולל מן העם, ואני חושבת שזמן רב, אם בכלל, לא עמד מנהיג במצב כזה של קושי בהחלטה וחיוב החלטה כפי שנמצאת היום מנהיגות ישראל. שהרי כל אחד מבין שהכניסה לעזה תכניס אותנו למצב מלחמה, אולי מקיפה. שכן מכל עברינו אנו מוקפים אויבים חמומים שכבר מניהול מדינותיהם אנו מגלים את טבעם חסר המעצורים.
וכל אחד גם מבין בודאי שאי כניסה לעזה וחתימה על הפסקת אש משאירה את החמאס עם ניצחון לכאורה גדול על ישראל. ניצחון של תדמית חלשה ומובסת לישראל והצלחה לתדמית החמאס. מה שאומר – שעם הביטחון יבוא להם עוד תיאבון ותושבי הדרום, והיום אנחנו יודעים שתושבי כל הארץ כמעט, יימצאו במצב של מלחמת התשה ועצבים שלא נגמרת.
להחזיר את האמון בצה"ל וכשכל העולם מתגייס לתווך ולרסן, זה מבלבל. נתניהו ופוליטיקאים אחרים עוסקים בשיחות עם מחרחרי "שקט" שרוצים אולי הישג כלשהו לעצמם ולא ממש מבינים את הקשיים שחווה עם ישראל במצב הבלתי אפשרי הזה של בוקר וטיל וערב גראד וצהריים אזעקות.
אבל תפקידו של הממשל בישראל כיום הוא להחזיר את האמון בצה"ל, הצבא המוסרי בעולם, לחזק את כוחו של צה"ל. לחזק את כוח ההרתעה ולהעניק לתושבים ביטחון שיש
ממשלה בארץ. שלא יתכנו חיים בצל קסאמים וטילים למיניהם.
את ההחלטות צריך נתניהו לבסס על-ידי התייעצות עם אנשי צוותו בלבד. עם המודיעין, עם אנשי הצבא שלנו ולנער בעדינות את כל מתנדבי התיווך שלא היו שותקים אף לרגע לו היה מופנה אל אחת מעריהם ולו גם טיל אחד. זוהי שעת מבחן למנהיגות המדינות השונות - לחברות ולדאגה האמיתית למדינת ישראל. תפקיד חברינו באומות העולם היום הוא לגבות ולסייע במה שנחוץ כדי למגר את הטרור הזה.
זה לא יהיה קל. אבל אומה שטוותה את המושג "נחישות ורגישות", צריכה לדעת להשתמש בכך היום יותר מתמיד!
