ללא קשר לתכלית המבצע ולהישגיו - מסמן השבוע הראשון ל"עמוד ענן" סגנון חדש בדברת הצבאית הישראלית. אחרי שנים של שחצנות, שכמעט לא היה לה על מה להישען, הפיקו לקחים במטכ"ל, ומתבטאים בריסון רב.
בניגוד למבצעים ולמלחמות קדמות, אין בהתבטאויות של בכירי בצבא התלהמות, והדברים נשמעים מדודים ושקולים - בניגוד לנהוג אצלנו (עיינו בעיתוני הספורט שלנו). אין הבטחות מפליגות, אלא דיבורים כמעט בסגנון בריטי של לשון המעטה; אין הבטחות מפליגות - גם אולי כיוון שאין רצון לתקוף קרקעית.
מאז מלחמת ההתשה בסוף שנות השישים - ובעיקר, ממלחמת יום הכיפורים - אימצה ההנהגה הביטחונית גישה מוזרה, שמעדיפה את שלום החיילים על שלום האזרחים, שהצבא אמור להגן עליהם. השיא היה במלחמת לבנון השנייה, שבה הפקירו הצבא וההנהגה המדינית את העורף על-מנת לא לסכן יחידות צבאיות, ומיצו את יכולת הכוח האווירי עד תום - בלא כל השג משמעותי בימים הארוכים של הלחימה.
הדברים קשורים לעיוות מחשבתי של רבים בהנהגה הישראלית, השבויים בדימויים דמיוניים על מלחמה בטכנולוגיה גבוהה, שבה אין חשיבות לשטח, ולכן מנצחים ללא כיבוש אדמת האויב. וזה נכון ואפשרי כמו הכנת חביתות ללא שבירת ביצים.
עם כל החשיבות הרבה של המודיעין האיכותי ושל הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת - רק השתלטות על מרחבי השיגור וחיסול תשתית המחבלים, הנהגותיהם ואנשיהם יבטיחו שקט למדינה.
וזאת בדיוק מה שההנהגה המדינית והנהגה הביטחונית אינן רוצות להבטיח כעת, ערב הבחירות לכנסת. שהרי תוצאות "עמוד ענן" אינן רק ביטחוניות, אלא גם אלקטרואליות. ואיננו תמימים - כמו ועדת אגרנט - לחשוב שניהול "עמוד ענן" מנותק משיקולי בחירות.
דיבורים מדודים של ההנהגה הצבאית יאפשרו לה לטעון, אחרי "עמוד ענן", שהשיגה את כל יעדי המבצע (שטרם פורטו מעבר להכללות). כרגיל, הכי מדויק ומאוד יעיל לסמן את המטרות רק אחרי הירי.
